חסון, גבריאל (‘גבי’)
בן עובדיה וחנה. נולד ביום א' באלול תש"ט (26.8.1949) בעתלית. הוריו הגיעו ארצה מתימן במבצע 'על כנפי נשרים'. אמו היתה בחודש האחרון להריונה, כשעלתה למטוס – וכך זכו ההורים לשמחה כפולה: לדרוך על האדמה הקדושה ולהתברך בבן בכור. לאחר שהייה של חודשים-מספר במחנה העולים בעתלית הועברה המשפחה למושב עמקא שבאזור עכו. היא שוכנה בבית בכפר ערבי נטוש, עד שהוענקו לה מגורי-קבע, שבהם גידלו שלושה בנים וחמש בנות וניהלו משק חקלאי. גבי גדל עם צמיחתו של המושב החדש והיה בין הילדים הראשונים, שאכלסו את גן-הילדים ובית-הספר 'הארי'. בגיל צעיר נתגלה כושר-המנהיגות שלו בקרב חבריו. משסיים את בית-הספר היסודי, התלבט: איזו דרך יבור לו בחיים. אהבת החקלאות הנחתה אותו לקיבוץ שלוחות שבעמק בית-שאן, ובו המשיך את לימודיו. אך הוא נענה להפצרות הוריו שילמד בישיבה התיכונית-מקצועית שבמירון. הוא בחר להתמחות במקצוע המסגרות – שסייע לו כעבור זמן להשתלב במקצוע זה בצה"ל. שנתיים למד במירון ושנה אחת עבד במשק הוריו – בטרם הגיע מועד גיוסו לשירות הסדיר. בראשית שנת 1967 גויס גבי לצה"ל. כרוב חבריו, בני-המושבים, התנדב לגולני. כעבור חצי- שנה הועבר לחיל-השריון, שם קיבל הכשרה מקצועית יסודית באפסנאות ובתחזוקה. גבי גילה כושר רב בעיסוק זה, וגם המסגרת הצבאית היתה לרוחו. הוא החליט אפוא לחתום 'קבע'. עבר קורסים מקצועיים נוספים, ואז עלה בסולם הדרגות: בפברואר 1970 היה סמל; בינואר 1971 – סמ"ר; באפריל 1972 – רס"ל; ובפברואר 1974 – רס"ר. בחות-דעת הממונים עליו נאמר: "ממלא את תפקידו באורח מושלם; בעל תושייה ואחראי בעבודתו; אחראי לשמירת הציוד ביחידה; בעל מקצוע טוב". ובחות-דעת אחרת: "חייל בדרגתו בעל כל הנתונים להצלחה מרבית… בעל ידיעה מקצועית מעולה, כושר מנהיגות ותפיסה מצוינת". גבי זכה לשלושה אותות: 'ששת הימים'; 'שירות מבצעי'; 'מלחמת יום-הכיפורים'. בשנת 1971 נשא גבי את בחירת-לבו, נינט, לאישה והקים את ביתו – תחילה בעכו ואחרי-כן בכרמיאל. נולדו להם שתי בנות ובן. אושרו המשפחתי ומסלולו הצבאי המבטיח של גבי נקטעו לפתע – הוא נפל במילוי תפקידו, קרבן לתאונת-דרכים, ביום כ"ז באב תשל"ו (23.8.1976). בן 27 היה בנופלו. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנהריה.
