חנקין, יחזקאל
בן יצחק. נולד בשנת תרמ"א (1881) בהומל שברוסיה. בשנת 1903 עם פרוץ הפוגרומים בעירו היה יחזקאל מפקד ההגנה העצמית המקומית. במקביל אירגנה גם רעייתו חיה שרה קבוצה של 30 צעירות להגנה עצמית. שניהם הצטיינו בגבורתם, גם נפצעו מיריות חיילים רוסיים שתקפו את היהודים, אך נאלצו להסתתר מפני המשטרה שחיפשה אותם להביאם למשפט ולבסוף הצליחו לברוח מרוסיה. בשנת 1904 עלו בקבוצת פעילי ההגנה העצמית לארץ ישראל ובה חיו חיי שיתוף של פועלים. יחזקאל היה ממייסדי אגודת המגן "בר גיורא" (1907) ו"השומר" (1909) וכשאר חבריו ב"השומר" חי חיי נדודים, עבד במושבה יהודה, שומרון והגליל ובהן גם מילא תפקידי שמירה. הוא קנה לעצמו ידיעה רחבה במנהגי הערבים והליכותיהם וגם בשפה הערבית פתגמיה ומליצותיה. כמו כן קשר עמם קשרי ידידות והטיף ליחסי סובלנות הדדיים. "אנו באנו הנה" אמר: "לא כאורחים, כזרים הנוטים ללון שאין להם צורך לדעת את שכניהם ואת דעותיהם ומחשבותיהם, כי אם שבנו לארצנו ועלינו להוקיר את היחס והרגשות של השכנים הסובבים אותנו". הוא עבר ברגל את כל חבלי ארץ ישראל: את מדבר יהודה, אזור ים המלח, אדום, מואב ואף שטחים במדבר סוריה, וכמי שנודע גם כצייד מעולה ליווה זואולוגים ומשלחות מדעיות לסייע להם במציאת בעלי חיים לצורך מוזיאונים שונים. למרות נדודיו הרבים נתן דעתו לחינוך ילדיו והכשרתם לחיי חקלאות ושמירה וביתו היה תקופה ארוכה מרכז לשומרים. לבילוי זמן, התעמלות וקריאה. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהכריזו התורכים על גיוס, התנדב יחזקאל למשטרה והרשים את המפקד התורכי בירושלים במבטאו הערבי המצויין. הוא נתמנה כשומר-רוכב, שתפקידו לשמור על גבולות ראשון-לציון ואחר כך הועבר למרחביה. באחד הימים נזדמן למנחמיה בעיצומה של התקפת ערביי הסביבה על המושבה. איתרע המזל ובאותו יום נפקדו הגברים מן המושבה מאחר שנסעו לטבריה בענייניה הרשמה לעבודת דהצבא. יחזקאל ושומר מחבריו שהגיע עמו למקום נחלצו להגנת המושבה והצליחו להטעות את התוקפים לחשוב שבה מסתתרים עוד נושאי-נשק. הם גם הצליחו לפגוע בשייך עיסא ראש התוקפים ומשראו זאת התוקפים התפזרו ונסו על נפשם. כעבור זמן קצר חלה יחזקאל בקדחת הצהובה. ביום כ"ח בכסלו תרע"ז (23.12.1916) נפטר ממחלתו זו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ביבנאל ואחר כך הועבר לחלקת השומרים בבית הקברות בכפר גלעדי. הניח אשה, שני בנים ובת. יצחק בן-צבי כתב אודותיו: "ראשון במינו היה יחזקאל חנקין שהפך מפועל עירוני האוחז במכחול צבעים לצייד ואיש השדה, חדר למדבריות ולסלעי-מגור, גילה נתיבות שממה ויארח עם חיות פרא. הוא כבש את הטבע ואת לבב שבטי פרא ובני הישימון. הוא היה דוגמא חיה של יהודי חדש, השב להידבק בטבע, השואף להינתק מקרקע העיר ומן ההווי הגלותי ולחזור אל דרכי חיי הדורות הראשונים בלבו פעמה רוח נמרוד הקדמון, דוד ויונתן יורי החיצים, הקלעים היהודים, אשר שמם נודע לתהילה בצבאות פרס ובמלחמות עם הרומאים".
