חנקין, אהוד

אהוד, בן סימה ובצלאל, נולד ביום ג' באלול תש"ב (16.8.1942) בכפר קדימה. בהיותו בן עשר העתיקה משפחתו מגוריה לנתניה – שם למד אהוד בבית-הספר היסודי ע"ש ביאליק ובבית-הספר התיכון ע"ש טשרניחובסקי. שמנמן היה אודי בילדותו, שקט ונחבא אל הכלים ומאוד קשור אל בני משפחתו. עם התבגרו והיותו לנער, החל לפתח קשרי ידידות – קשרים אשר נבנו על פי האמת הצרופה ומעומק הלב האופיניים לו כל כך. ואכן, מכאן ואילך ליווהו לכל אורך דרכו חבריו אשר יחסיו עמהם היו מושתתים על קשר רגשי ונאמנות ללא גבול. רקמת היחסים בין אהוד לאחיו – וביניהם להוריהם – הייתה נדירה ומיוחדת במינה; הארבעה חיו זה את חוויותיו של זה, הרבו לשוחח ולהועץ יחדיו וחייהם התנהלו תוך שותפות נפלאה, אף לאחר נישואי הבנים. בנסיבות אלו טבעי היה הדבר שבהגיעו לגיל הגיוס – באוגוסט 1960 – הלך אהוד בעקבות אחיו הבכור והתנדב לחיל האוויר. עוד בהיותו חניך בביה"ס לטיסה, התגלה כושרו הטבעי של אהוד כטייס. ואכן הוצב – לאחר קורס האימון המבצעי – לטייסת הקו הראשון של חיל האוויר, טייסת הסופר מיסטר, לא עבר זמן רב ואהוד קנה לעצמו מקום בשורה הראשונה כטייס קרב; בהיותו באוויר התגלה כבעל מזג סוער, מהיר החלטה, דבק במטרה ויודע לנצל כל טעות או חולשת יריבו. באותה עת התגבשה סביבו בטייסת קבוצה של ידידים, עמהם קשר קשרי רעות עמוקים; שכן ידע אהוד להיות ידיד אמת ותמיד מסור היה ומוכן לעזור ללא גבול. בתקופת שירותו בבי"ס לטיסה התגלו באהוד תכונות המדריך הטוב והמסור, הדואג לחניכיו ומשקיע בם את מיטב מרצו. כאחד הטייסים הטובים בביה"ס נבחר אהוד להמנות עם הצוות האווירובטי אשר הגיע לאחר אימונים מפרכים – אך מלאי חוויות – לביצועים מרהיבים אשר הוצגו במסדרי הכנפיים. תקופת שירותו בביה"ס לטיסה מבליטה את כושר מנהיגותו, וזו לראשונה מוטלים עליו תפקידי נהול ופקוד – מכאן ואילך מתחילה להתגבש דמות המפקד שבאהוד: מסירות, אחריות, יוזמה, מחשבה בהירה, נתוח נכון ומעל הכל – אוזן קשבת ודאגה לפקודיו. תכונות אלה, בצד מקצוענותו הטיסתית, הפכוהו לבר סמכא – "מודל" ודמות הנהנית מאמון מצד פקודיו ומפקדיו כאחד. מביה"ס לטיסה עובר אהוד למטוס המיראז'. כאן מכיר הוא את טובה, המשרתת עמו באותו בסיס, ובשנת 1967 נושא אותה לאשה. עם הולדת שני בניו, ארנון ועודד, השתדל לבלות מירב זמנו הפנוי במחיצתם. הוא היה נהנה מכל שלב בהתפתחותם ובאהבתו הרבה להם ניסה למלא כל מבוקשם. עם מטוס המיראז' מגיע אהוד אל מלחמת ששת הימים בה מפיל הוא שני מטוסי אויב בקרבות אוויר. בתקופה זו נוחתים לפתע שני מטוסי מיג 17 סוריים בצפון הארץ. חיל האוויר בוחר 2 מטייסיו להטסת מטוסי האויב לאימון כל שאר טייסי ומטוסי החיל בקרבות אוויר – אחד משני הטייסים המטיסים את מטוסי המיג הוא אהוד. לאחר המלחמה שוב נבחר הוא אל הקו הראשון ביציאתו לארה"ב עם קבוצת הטייסים הראשונה לקליטת מטוסי הפנטום. את הקורס מסיים הוא בהצטיינות כשרמת טיסתו מעוררת אף את התפעלותם של מדריכיו האמריקאים. אהוד חזר ארצה, כסגן מפקד הטייסת, בעיצומה של מלחמת ההתשה בה נשאו מטוסי הפנטום בנטל העיקרי. כאחד מבחירי הטייסים השתתף בגיחות רבות לעומק מצרים והיה הטייס הראשון אשר הפיל מטוס אויב – מיג 21 – עם מטוס הפנטום. מכאן עובר אהוד לשרת בביה"ס לטיסה כמפקד טייסת וכאן זוכה הוא ביוקרה הרבה שבהובלת הצוות האווירובטי. ושוב נבחר – מבין כל חבריו המפקדים בביה"ס – לתפקיד הבכיר לגילו ולדרגתו: אהוד נתמנה למדריך הראשי של ביה"ס לטיסה. בשלהי שנת 1973 עובר אהוד עם משפחתו לבסיס במרכז הארץ לקראת קבלת פקוד על טייסת פנטום. אך כאן פורצת המלחמה הקשה והאכזרית – מלחמת יום-הכיפורים. בבוקר היום השני למלחמה מוטלת על אהוד המשימה לתקיפת סוללות טילים בסוריה – מבצע אשר נועד לאפשר חופש פעולה למטוסינו כנגד השריון הסורי אשר פרץ ושטף את רמת הגולן. בכניסתו לתקיפה נתגלתה לאהוד המטרה קרובה מהמתוכנן, עובדה אשר טמנה בחובה סיכון רב ביעף ההפצצה. אהוד, קר הרוח והדבק במטרה, לא היסס! הוא נכנס לתקיפה ובה מצא את מותו. על מבצע זה הוענק לו עיטור העוז. אהוד הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אשה ושני בנים, הורים ואח.