חנניה, מאיר

בן רחל וציון, נולד ביום ל' באב תשי"ב (21.8.1952) בתל-אביב. מאיר סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בשכונת התקוה, המשיך ללמוד שנתיים נוספות בבית-ספר תיכון ושנתיים למד והתחנך בקיבוץ שדות-ים. באוגוסט 1971 התגייס מאיר לצבא ושירת ביחידת חיל-רגלים. תקופה קצרה הוא מילא תפקיד של שוטר גדודי, אחרי-כן השתלם בכמה קורסים והתקדם בתפקידיו. בפברואר 1973 עלה מאיר לדרגת רב"ט. בספטמבר 1973 הוא התחיל לשרת בצבא הקבע, עבר קורס נוסף ועלה לדרגת סמל. במלחמת יום-הכיפורים גילה מאיר אומץ-לב ורכש את אמון מפקדיו. הוא עלה לדרגת סמל-ראשון. חוות-הדעת של מפקדיו עליו באותה תקופה הייתה: "הוא בעל אופי נוח, אחראי מאוד, בעל כושר ארגון, בעל כושר עבודה בלתי רגיל". באוגוסט 1976 עבר מאיר בהצלחה קורס, שהסמיכו לדרגת רב-סמל. הוא גם עבר קורס נהיגה ברכב כבד. עד ספטמבר 1977 המשיך מאיר לשרת בצבא הקבע. הוא השתחרר מן השירות לשנתיים, ובמאי 1979 חזר לצבא הקבע. מאיר עבר קורס מסמיך, ועלה לדרגת רס"ר. הוא הצטיין כנגד משמעת, וחוות-הדעת של מפקדיו עליו הייתה: "מאיר משמש כרס"ר גדודי, מבצע תפקידו לשביעות רצון, משקיע בהסדרת משמעת בגדוד, תוך הקפדה על טיפול נאות בחיילים. ממושמע ומסור". ביום כ"ד בסיוון תש"ם (8.6.1980) נפל מאיר בעת שירותו. בן 28 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שבקריית שאול. מאיר השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. מפקד יחידתו כתב עליו לאביו: "רס"ר חנניה מאיר שירת בעוצבה מפוארת, מלוחם עד רס"ר, ובמחנה החטיבה. את תפקידו ביצע למופת. הוא נתן דוגמה עצמית והשקיע את מיטב שנותיו בהמשך בניית החטיבה. במלחמת יום-הכיפורים הוא לחם תחת פיקודי, וגילה אומץ-לב ורצון עז לסייע ללוחמים בפעולותיהם. מאיר התנהג למופת ודבק בכל משימה שהוטלה עליו. בחיי השגרה טרח ליצור חיים נאותים ללוחמי החטיבה".