fbpx
חניק, שלומי

חניק, שלומי


בן מירה ורון, נולד ביום כ"ה בניסן תשל"ח (2.5.1978) בהר הצופים בירושלים. בטרם מלאה לו שנה עברה המשפחה להתגורר ברמת גן. שלומי היה ילד שקט, מופנם ונבון. אח וחבר נפלא, תומך ואוהב לאבירם ולמעיין. שלומי למד בבית-הספר 'מורדי הגטאות' ברמת גן ובעיירה קאטונה שבארצות-הברית, שם התגוררה המשפחה מספר שנים. בהיותו בן שמונה, אובחן שלומי כילד מחונן והשתתף בחוגים של נוער שוחר אומנות ומדע. כמו כן ניגן בחצוצרה בתזמורת רמת-גן. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר 'בליך' ברמת גן, שם היה מוכר כנער שקט וביישן, חובב מחשבים ופיזיקה. הוא היה אחראי על מחשוב מעבדות הפיזיקה של בית-הספר ובילה בהן שעות רבות גם מחוץ לשעות הלימודים. נטייתו של שלומי לאהבת המחשב ולאהבת הספרות על כל גווניה, ניכרה כבר בגיל צעיר. הוא לימד את עצמו לתכנת ולתפעל את המחשב האישי עוד לפני שידע לכתוב. בחדרו ניתן היה למצוא תמיד ספרי מדע מתחומים שונים ואנציקלופדיות, שערכים מתוכן שינן ללא הרף. חיבה מיוחדת רחש לספרות הרפתקאות, אשר עוררה את דמיונו היוצר והפורה, והוא הביאו לביטוי בעיקר בהשתתפות והובלה של קבוצות 'מבוכים ודרקונים', בהן התעמק בקריאה ובמשחק. במהרה הפך להיות מאסטר של קבוצות אלה. הוא אירגן, יחד עם קבוצת נערים, כנסים ארציים של משחקי תפקידים והוציא לאור ביטאון של הקבוצה IGOR)). ערוץ עניין נוסף מצא שלומי בספרות על ארצות רחוקות, תרבותן וההיסטוריה שלהן. בשנת 1995 ערך טיול עם משלחת הנוער לשטרסבורג, ביקור שזכר כחוויה מעשירה של מפגשים עם אנשים חדשים ומקומות בעלי היסטוריה עתיקה. כשהיה בן שש-עשרה שימש כמדריך טיולים למשפחתו בטיול המשפחתי ליוון. הוא אהב את המיתולוגיה של יוון ואת עברה המפואר והיה בקיא בה. בכל אתר ידע לספר באופן ספונטני סיפור מתאים. במהלך לימודיו בתיכון נדבק שלומי ב'חיידק הפוליטי', והיה פעיל במפלגת מר"צ, ואף שימש יו"ר סניף נוער מר"צ בכפר סבא, שבו היה פעיל בארגון פעילויות פוליטיות. רצח ראש הממשלה יצחק רבין השפיע עליו עמוקות ודירבן אותו להוסיף ולפעול נגד אלימות ולמען עתיד טוב יותר. בתחילת אוגוסט 1996 התגייס שלומי לצה"ל. הוא ביקש לשרת ביחידה קרבית והוצב בחיל-השריון, שם עבר מסלול לוחם והמשיך ישירות לקורס מפקדי טנקים. שלומי אהב את השירות בחיל-השריון למרות הקשיים הפיזיים, וכמנהגו חקר ולמד את מורשת החיל והתגאה בה. הוא ביקש שיבוץ לגדוד מבצעי, אך הועבר להדרכה, תחום שהצטיין בו, והצוות האחרון בהדרכתו זכה בציון 'צוות מצטיין חטיבתי'. לקראת שחרורו משירות החובה, ביקש לחתום על שמונה חודשים נוספים בשירות קבע, וביחידתו קיבלו את בקשתו בשמחה. כפי שכתב מפקד היחידה, סגן-אלוף גיל: "שלומי סימל עבורי את המפקד המושלם – ציוני, אכפתי, נלהב ועם זאת קר רוח, צנוע וממושמע. רק לפני שלושה חודשים ביקש לחתום קבע ולהיות מש"ק הדרכה של פלוגת 'ברקן', שבה שירת את רוב שירותו. לא יכולתי לאחל לעצמי מועמד טוב יותר. שבועיים לאחר-מכן הגיעו תוצאות הקורס האחרון, ובהם זכייתו במקום הראשון החטיבתי של הצוות של שלומי. אני לא הופתעתי." בתפקידו האחרון כמש"ק הדרכה, נהנה מן העשייה וחש שהוא תורם ומגשים. מפקדי הטנקים ראו בו מופת אישי ומקור לעצות ופתרונות לבעיות רבות. לאחר שחרורו משירות הקבע תיכנן לטייל ברחבי ארצות-הברית במשך חודשיים, ולאחר-מכן להמשיך בלימודיו ולממן אותם, חלקית, בשכר עבודתו בשירות הקבע. ביום ז' בתשרי תש"ס (16.9.1999) נפל שלומי בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים-ואחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בהוד השרון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. גיל, מפקד הגדוד של שלומי, הספידו: "…במהלך כשנה וחצי צפיתי בך בשיעורים, במסדרים ובתרגילים בשטח, מפקד לדוגמה. צנוע אך עם זאת יודע לפתוח את הפה כשצריך ולדבר לעניין. זכית להערכות גבוהות הן מחייליך והן ממפקדיך ולכן יכולת לשמש מופת ודוגמה ליתר המפקדים. שלומי, חינכת דורות של חיילים, חלקם כבר מפקדים בגדוד ויש בהם אף קצינים, כולם מוקירים אותך ובכולם טבוע משהו מאישיותך ודרכיך…" המשפחה הפיקה לזכרו של שלומי שני סרטים, שנערכו מתוך חומר מצולם רב שנאסף במשך הזמן ובו תיעוד מחייו של שלומי. שלומי הקים אתר אינטרנט שכתובתו: www.shlomi.jenik.com. לאחר מותו הוסיפה המשפחה דברים לזכרו.

דילוג לתוכן