בן חנה ואלון. מתן נולד בנתניה, בבית חולים לניאדו, ביום ד' באלול תשנ"ג (21.8.1993). הוריו אמנם בחרו מראש לתינוק החדש את השמות אור או גיל, אך אחרי שהלידה הייתה בהליך חירום הם הבינו שקיבלו מתנה מיוחדת והחליטו על השם מתן. הוא היה ילד שני להוריו ולו אח בכור – סער, ואחות צעירה – רביד. מתן בלט מילדות כילד שובב, כזה שאוהב לטפס על עצים ושלא יודע פחד, כדברי אימו. הוא גדל מגיל שנתיים ביישוב בת חפר, במזרח עמק חפר, והלך לגן ילדים בקיבוץ הסמוך. "תמיד היה גונב חלב מהמקרר עם חבריו וחשב שהגננת לא יודעת ולא רואה", סיפרה האם חנה, "כשהיה חולה כולם היו מתקשרים להתעניין בשלומו וכשהיה חוזר כולם שמחו. פעם החזרתי אותו לגן אחרי היעדרות של מספר ימים וכולם צעקו מתן! מתן! ידעתי אז שהוא נקלט יפה, והייתי שלמה עם החינוך בקיבוץ". אחרי גן הילדים עבר מתן ללמוד בבית ספר "שדות" ביישוב מגוריו עד כיתה ו', והמשיך מכיתה ז' עד סוף התיכון בבית חינוך "רמות חפר" בקיבוץ מעברות, בו החל במגמת ביולוגיה וכימיה ועבר לפסיכולוגיה. לאורך כל השנים הקפיד מתן להיות תלמיד טוב וחרוץ וצבר הישגים נאים. בייחוד בלט בידע שלו באנגלית, שפה שלמד מגיל צעיר כי היה לו חבר טוב, דיויד, שזו השפה בה דיברו בביתו. בסוף כיתה י' כתבה למתן המחנכת רויטל: "מתן היקר. אתה נער מקסים ונבון. מלוא מחמאות מגיעות לך על התמדתך והשקעתך בלימודים … המשך במאמציך המבורכים להשתלב במעגל החברים". ורויטל הוסיפה: "אשרי המורה שיש בכיתתו תלמידים כמוך. תודה שזכיתי להיות מורתך". מתן היה נער צנוע ושקט, חייכן ונעים הליכות, נדיב ובעל לב זהב. הוא הירבה לעזור בבית, מעולם לא התלונן ובדרך כלל לא ביקש דברים מיוחדים – מלבד קונסולה של גיימרים, שאותה מאוד רצה. כדברי הוריו – "מתן כשמו כן הוא – מתון מאוד". מתן בלט בחריצותו ותמיד היה מוצא לעצמו עבודה לחופשות מהלימודים. בין היתר עבד בגן הבוטני "פארק אוטופיה" בקיבוץ בחן, וב"העוגנפלסט" בקיבוץ העוגן. עם השנים מתן רכש חברים טובים, שהרבו לבלות איתו. עם החברים הוא תמיד היה פתוח ומשוחרר, סיפרו הוריו, ואלה ידעו שיוכלו לסמוך עליו בכל דבר. בבית הוא אהב לעבוד ולשחק במחשב, בין היתר במשחקים קבוצתיים, וגם אהב לצפות בסרטי מדע בדיוני. עם הזמן היה מתן למומחה בכל הקשור למחשב, שידע לתקן תקלות והירבה לעזור למשפחה ולחברים בכך. בספר מחזור בסיום כיתה ט' כתבו החברים על מתן: "ילד שקט שאוהב חיות, ועם דיויד לעבוד בזוגות. במחשב הוא משחק בכיף זה ברור, ובהפסקות משחק הוא משחקי כדור. בשיעורים הוא לומד ברצינות, ובמבחנים לא עושה אף טעות". מתן היה אהוב על כולם. חבריו היו מכנים אותו:"המותק של השכבה". בשעות הפנאי מתן עסק בספורט, שיחק כדורגל ומגיל שתים-עשרה השתתף בחוגי ג'ודו וקראטה. מתן אהב מוזיקה, בין היתר מוזיקת טראנס, וכיוון שבורך בחוש מוזיקלי מעולה ידע לנגן היטב בגיטרה גם בלי ללמוד. את המוזיקה שאהב שיתף עם אוהביו, ואימו של מתן סיפרה איך נהג להעלות שירים לטלפון הסלולרי שלה. מתן הירבה לטייל בארץ עם משפחתו וחבריו. בהיותו בכיתה י"א הוא יצא עם הכיתה ל"מסע ישראלי", מסע בן שבוע ברחבי הארץ לגיבוש הזהות היהודית-ציונית-ישראלית. כן השתתף במסע למחנות בפולין. הוא חלם על טיול גדול בחו"ל אחרי הצבא, טיול שתכנן עם חברו הטוב דיויד, אך לא זכה. ביום 21.11.2011 התגייס מתן לצה"ל. הוא התכונן היטב לגיוס, ולקראת סוף התיכון השתתף בקורס כושר קרבי, כדי להגיע מוכן לשירות צבאי משמעותי. לפני הגיוס נקרא מתן להשתתף ביום סיירות, ובגיוס הוא שובץ לגדוד רותם בחטיבת חי"ר גבעתי. מתן עבר את הטירונות בהצלחה, השתלב היטב ביחידה ובמסגרת השירות השתתף בקורס נהיגה בנגמ"ש "אכזרית". בחודש נובמבר 2012 השתתף מתן במבצע "עמוד ענן" בעזה, כן שירת באזור חברון ובהר דוב בגבול לבנון. במהלך השירות התקדם מתן לדרגת סמל. "היינו גאים בו וכשקיבל את הסמל הייתי בעננים לתפור לו על המדים", סיפרה אימו חנה, "היינו בכל הטקסים שלו ובביקורי הורים, ממש כמו בבית הספר". מתן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ג' בסיוון תשע"ג (12.5.2013). בן תשע-עשרה שנים וחצי בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים, אח ואחות. באזכרת שנתיים לנפילת מתן אמרו הוריו: "מתני שלנו. ילד מדהים, חייל מדהים, אדם למופת ששום שמץ של רוע לא היה בך מעולם, רק טוב ורצון לעזור ולתת לכולם. כנראה שהיית מלאך זמני פה בעולמנו, וחיית על זמן שאול עד שבורא עולם החליט להחזיר אותך אליו … ועכשיו אתה משקיף מלמעלה, מחייך לעצמך ואומר – הרי אני עכשיו שומר עליכם, שומר הגלקסיה. תמיד התגאיתי בך בכל מה שעשית, וגם עכשיו אני גאה בך. היית פרפקציוניסט בכול, לוחם בכל רמ"ח אבריך ומלא כבוד כאדם. אנחנו המשפחה תמיד מדברים עליך ומזכירים אותך, ולי אין יום בלי דמעות וגעגועים. תמיד תישאר צעיר לנצח, החיוך שלך התמידי יהיה נסוך לנגד עינינו ואנו יודעים כי זכינו לאהוב. מתני אתה בטח יודע, אנחנו אוהבים אותך ותהיה תמיד נצור בליבנו. שמור עלינו מלמעלה, פרח שנלקח לנו טרם זמנו". באזכרה ציינו בני המשפחה שיר שהם מתחברים אליו במיוחד – "ילד ואבא ואימא", שכתב והלחין עילי בוטנר: "בכל פעם כששמש שוקעת / וכשמטוס בשמים עובר / אתה שם בכל אלה, שומר מלמעלה / שכלום לא יהיה כאן חסר. וכשגשם ראשון מגיע / והלילה אפל ומנוכר / אתה שם בכל אלה, דואג מלמעלה / שלא יהיה לנו קר. ובינינו נמצא הים / השמים ואולי העולם / וגם הם לא יפרידו בינינו, ילדי הקטן / ואפשר לנסות ולחייך, לאהוב וללכת קדימה / ובסוף ניפגש ונשוב להיות / ילד ואבא ואימא" …
