חנוכה, שרון
בת נעמי ויצחק. נולדה ביום ג' בניסן תשל"ו (3.4.1976), בירושלים. בת בכורה להורים ילידי ירושלים, המשרתים במשטרת ישראל. בגיל צעיר מאוד בלטה שרון באהבתה לשירה ולמשחק, אהבה את הבמה ונהגה לשיר שירי ילדים לפני ילדים ומבוגרים. שרון למדה בבית-הספר היסודי "מצדה", הצטיינה בלימודיה, ובו בזמן רכשה השכלה מוסיקלית בקונסרבטוריון "הסדנא". היא ניגנה בחלילית והיתה מופיעה בקטעי נגינה במסיבות וטקסים בבית-הספר. שרון המשיכה את לימודיה בבית-הספר התיכון לאמנויות הבמה, ואכן, היתה "אמנית בנשמתה" ונגעה בכל התחומים: מוסיקה, ציור וצילום. שרון הקדישה את עיקר זמנה וכשרונותיה לקולנוע וצילום. עסקה בצילום אמנותי, בצילומי קולנוע, הפקה ובימוי, וגילתה בקיאות והבנה בסרטי קולנוע רבים שהיטיבה לנתח. שרון העשירה את השכלתה האמנותית ונסיונה בקורסים באקדמיה לאמנויות "בצלאל". למדה פרסום, מולטימדיה ופוטו שופ, ועסקה בעריכה גרפית בפרסום ובעיצוב גרפי של טקסטים שונים ודפי עבודה. שרון היטיבה להתבטא בכתיבה: פרוזה, שירה ותסריטים. בנעוריה כתבה יומן, בו הביעה את רגשותיה ותוכניותיה לעתיד. שאיפתה וחלומה היו להמשיך בלימודים ובהעשרה בתחום הקולנוע: צילום, הפקה ובימוי. בתחילת חודש אוקטובר 1994, גויסה שרון לשירות חובה בצה"ל ובתום הטירונות הוצבה לשרת במפקדת פיקוד המרכז, בענף תכנון וארגון. היא קיבלה דרגת רב"ט ולדברי מפקדיה, היתה חיילת חרוצה ומסורה, שגם במסגרת תפקידה מצאה אפשרות לתרום מכישוריה האמנותיים. לדברי חבריה, חששה שרון מפיגועים באוטובוסים, שכן הרבתה להיות בדרכים, עקב נסיעותיה הרבות במסגרת תפקידה. אך לא נתנה לפחד לשנות את דרכיה. שרון היתה בקשר חברות ואהבה עם חברה לחיים, עמו שאפה להמשיך את חייה, ותכננה טיול לאיטליה, ארץ האומנויות הרב-גוניות. ביום ה' באדר תשנ"ו (25.2.1996), נהרגה שרון בהתפוצצות מטען תופת באוטובוס שנסע בקו 18 באיזור התחנה המרכזית בירושלים. בפיגוע נהרגו עוד שמונה חיילים ושמונה עשר אזרחים. בת עשרים היתה בנופלה. שרון הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותירה אחריה הורים, אח – אהרון ואחות – דיקלה. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל.
