חנוכה, שבתאי (‘שבי’)

בן שלמה ונונה. נולד ביום ו' בתשרי תשי"ט (22.9.1958) בירושלים- כבן-זכר ראשון לאחר שמונה בנות במשפחה של יוצאי-בבל. לידתו עוררה שמחה רבה בבית, ובני המשפחה הענפה העניקו לילד תשומת-לב רבה ופינקוהו לא-מעט. ואולם, פינוק זה לא היה בו כדי לקלקל את אופיו הטוב. תלמיד שקדן וברוך-כישרונות. ציוניו בכל שלבי-לימודיו היו מעולים. הוא היה תלמיד קשוב וממושמע – הן בבית-הספר היסודי-דתי והן בבית-הספר המקצועי 'אורט' ע"ש קנדי, שבו השתלם במכונאות-רכב. גם מבחינת הכושר הגופני לא ניכרו בשבתאי סימני הפינוק. כבר בגיל 14, בהיותו חבר בבית-הנוער שבשכונת גונן בירושלים, סיים בהצטיינות קורס לקראטה. היה חובב-כדורגל נלהב, ולא הסתפק בצפייה בלבד אלא היה שחקן פעיל ומצליח. כן, אהב את הרכיבה על סוסים. שבתאי הרבה לקרוא, בייחוד ספרי-הרפתקאות. מצא סיפוק ועניין בריקוע בנחושת, בהרכבת מסגרות לתמונות ובמלאכות דומות. בגיל 16 נתקבל לעבודה בבית-החולים 'הדסה' שבעיר, עבד שם שמונה חודשים בארכיון הרפואי. זכה להערכת הממונים עליו והוצג כדוגמה ומופת למסירות ולדיוק בעבודה. חודשים אחדים קודם זמנו ביקש להתגייס לשירות-החובה. על-אף הפצרת הוריו המודאגים חלם שבי על קריירה צבאית דוקא. במאי 1976 נתנו ההורים, לנוכח עמידתו התקיפה, את הסכמתם לגיוסו המוקדם וגם להתנדבותו לחטיבת-צנחנים. אולי העריך יותר מדי את כוחותיו, כי האימונים המפרכים והמסגרת הנוקשה גרמו לנער הרגיש משבר נפשי מסוים, אך הוא התגבר עליו וסיים בהצלחה קורס-צניחה. שבי שרת בצה"ל שנה אחת בלבד. נגזר גורלו לעלות על המסוק שהתרסק בבקעת הירדן וכך מצא את מותו ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977). באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, אחיות ואח. המשפחה השכולה תרמה להקמת חדר-לימודים בישיבת 'משכן שמעון' שבבני-ברק להנצחת זכרו.