חנוכה, משה (יזמן)

בנם-יחידם של חנוכה וג'ורג'יה. נולד בשנת תש"ח (1948) בעיר ארביל אשר בעירק. כאשר מלאו למשה שנתיים עלתה המשפחה לארץ וכאשר הגיע לגיל בית הספר התחיל לומד בבית הספר התיכון המקצועי "עמל" אשר בצפת וסיים את לימודיו בו בהצטיינות. בצה"ל השתוקק משה להצטרף למערכות הלוחמים עוד לפני שהגיע המועד לכך – ואמנם התנדב לשרת ביחידה קרבית כשמונה חודשים לפני שגויס. תשעה-עשר חודש עשה בחטיבת "גולני". ההורים ידעו את ייעודה של החטיבה הקרבית הזאת ואמו ביקשה אותו להגיש בקשה להעברה ליחידה אחרת, או בכלל שישוחרר מן הצבא, שהרי בן יחיד היה. אמנם ארבע בנות היו במשפחה אבל הסכנה שנשקפה לו בשרתו ביחידה קרבית לא נתנה מנוחה למשפחה כולה, אך משה דחה את הפצרות אמו וסירב לקבל כל הצעה מצד אביו. האב היה נוטש את עבודתו ואת ביתו בשיכון כנען אשר בצפת והיה יוצא בעקבות בנו אל השדות לוודא אם ראה אותו מישהו או שמע עליו וגם באותו בוקר של יום שני לקרבותיה של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), יצא להתחקות על גורל בנו, אך כאשר פגש בחיילי יחידתו הם נמנעו מלספר לו מה אירע לבנו כי הזחל"ם, אשר בו נסע הבן, נפגע פגיעה ישירה בקרב שהתחולל ליד מטעי קיבוץ דפנה, משה הובהל בהליקופטר על ידי חבריו לבית החולים רמב"ם בחיפה – ושם מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. באגרת האחרונה לחברו ברמלה כתב: "החבר'ה כאן גברים. אנו מחכים לרגע בו יתחילו הסורים במלחמה. אם יתחילו נלמד אותם לקח. שמור המכתב למזכרת…" – כאילו ניבא לו לבו שמכתב זה הוא מעין פרידה מן החיים.