חן-ציון (חנצינסקי), יהודה-אריה בן-ציון

בן איטה וזאב, נולד ביום ו' בחשוון תרפ"ו (24.10.1925) בתל-אביב. בן למשפחת לומדי תורה, נין ונכד לאדמו"ר מרדומסק, בעל "תפארת שלמה", ולגאון רבי חיים אוירבך, בעל "דברי משפט". תחילה למד בתלמוד-תורה "אוהל-יעקב" ואחר-כך בישיבת הרב אהרנסון בתל-אביב. מגיל 10 היה חבר תנועת-הנוער הדתית "בני- עקיבא" ובהתבגרו יסד עם חבריו את חוג הצעירים של "הפועל המזרחי". היה ספורטאי ואף הדריך בארגון הדתי-ספורטיבי "אליצור". הוא למד את מלאכת האריגה ופירנס את הוריו בעבודתו. בשעות הפנאי הוסיף ללמוד. בהיותו בן 16 הצטרף לגדנ"ע ועם ייסוד הפלוגה הדתית בחי"ש נמנה עם חבריה. בשנת תש"ו סיים קורס מפקדי כיתות ואחר-כך שימש כמפקד מחלקה וכנשק בפלוגה התל-אביבית. הוא השתתף בקרבות בגבולות תל-אביב-אבו-כביר, מנשיה, שכונת התקווה ועוד. כשגבר המצור על גוש עציון טס בראש מחלקה דתית של החי"ש ב"פרימוס" (מטוס קל שנקרא כך על-שם הרעש של מנועו) של הימים ההם. בגוש השתתף בקרבות הקשים על המנזר הרוסי, ב"אוכף" ובכפר עציון והצטיין בכוח עמידתו ובמסירותו לפקודיו. הוא דאג לאנשיו בקרב ולא השאירם בשדה בלי עידוד ופיקוח. תמיד היה שש לעזור לחבריו. למרות הקשיים והאבידות, האמין בכוח הנשק העברי. ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), היום שבו נפל כפר עציון, הגיע ממשלט ה"האוכף" לכפר עציון כדי להביא אלונקה להעברת פצוע. באותו יום לחם ליד מפקד המקום ושימש בתפקידי פיקוד שונים. לפי עדות הניצולים נהרג במקלט, כשהאויב זרק לתוכו רימונים. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.