חן (כהנא), שושנה (‘שוש’)
בת קלמן ומלכה. נולדה ביום ט' בשבט תרצ"ה (13.1.1935) בחיפה. סיימה את לימודיה היסודיים והתיכוניים בגימנסיה 'ביאליק' שבחיפה. לאחר-מכן המשיכה ללמוד במשך שנתיים בסמינר למדריכים. שושנה גויסה לצה"ל באוגוסט 1954 ולאחר הטירונות עברה קורסים שונים, ביניהם קורס-מ"כים וקורס מדריכי-קליעה, והיתה למדריכה בגדנ"ע. היא פעלה רבות במועדון-נוער בלוד והקימה שם מרכז שהיה מהמצטיינים בארץ. באותו פרק-זמן למדה במכון למדריכי-נוער בתל-אביב ולאחר ששוחרר, בתום שנת שירות-קבע, ניגשה לבחינות הסמכה להוראה והוסמכה כמורה. למחייתה עבדה כמדריכת-גדנ"עים בבית-הספר התיכון בחדרה ובבנימינה. בשנים 1950 – 1960 עסקה בתחביבים שונים, שהיו חלק מחייה. היא היתה ספורטאית, התעמלה במסגרת תנועת 'מכבי' ושימשה שם גם כמדריכה. כן עסקה במחול ובמשחק, ובשלהי שנות ה50- אף שרה בלהקת 'רננים'. בשנת 1961 נקראה לשירות-מילואים כדי להכין את הצות הראשון שידריך נוער אפריקני. מאחר ששלטה בכמה שפות זרות נתבקשה לחזור לשירות-קבע בצה"ל והיא נענתה לבקשה. היא שימשה בתפקידים רבים, ערכה קורסים לנערים מחוץ-לארץ במסגרת הגדנ"ע, פעלה כמדריכה וכקצינת-ניהול, ובשנת 1962 הוענקה לה דרגת סגן-משנה. שנה לאחר-מכן הועלתה לדרגת סגן, ונשלחה לאוגנדה לחודשים-מספר כדי להדריך שם מטעם צה"ל. בשנת 1964 נישאה וכעבור שנה היתה לאם. בתום חופשת-לידה חזרה לשירות ושימשה קצינת-ניהול בעיתון 'במחנה', בדרגת סרן. בשנים 1969 – 1971 שימשה קצינת עריכה והוצאה-לאור במזכירות הפיקוד העליון. בשנת 1974 הועלתה לדרגת רב-סרן, ובשנת 1978 לדרגת סגן-אלוף. היא נחשבה קצינה מעולה, וכל מפקדיה ציינו תמיד בהערכותיהם את מסירותה, את אחריותה, את יחסה הלבבי לזולת את חביבותה ואת טוב-לבה. במהלך שירותה בצה"ל קשרה קשרים רבים עם מפקדים ובעלי-תפקידים בכל שדרות הצבא ומערכת הביטחון. הכול העריכו את שוש – כפי שרבים כינו אותה – כקצינה וכאדם. פקודיה ראו בה אישיות נבונה ואחראית, היודעת לשלב רצינות בעבודה עם רוח-טובה וחוש-הומור. בזכות מעלותיה וכישוריה מונתה בשנת 1974 לתפקיד מזכירת-הפיקוד-העליון בלשכת-הרמטכ"ל ומילאה שם את תפקידה ביעילות ובמסירות רבה. בני-משפחתה מספרים שהיה לה יחס מיוחד למשפחתה – לבעל, להורים, לילדים ולקרובים רבים אחרים. היא שמרה על המסורת, וביתה התנהל על טהרת הכשרות. הדלקת-נרות בלילות-שבת – היתה דבר מובן מאליו. ארוחת-שבת משפחתית, שהיתה בבחינת חוק בל- יעבור, והיחס המשפחתי החם, שכה דרוש לאוירה הביתית המיוחדת – היו חלק בלתי-נפרד מהתא המשפחתי שלה. על-אף תפקידה המיוחד ועל-אף השעות המרובות שבילתה במסגרת עבודתה, לא שכחה את המשפחה. היא העריכה והעריצה את בית-ההורים, שגדלה בו בהדר-הכרמל בחיפה. והחיוך המיוחד של שוש, שלא מש מעל פניה לעולם, היה ללא-ספק חלק בלתי-נפרד מאותו הכישרון להסב אושר לכל האנשים סביבה ולהעניק להם חמימות והרגשת אהבה. ביום ט' בטבת תשל"ט (8.1.1979) נפלה שושנה במילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאירה אחריה בעל, בן ובת, הורים, אח ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף רפאל איתן: "שמחתי לראות במו-עיני עד-כמה היתה שוש מאושרת בתקופה האחרונה. אושר זה נבע מסיפוק רב בעבודה ומחיי המשפחה שלכם. נדהמנו כולנו ממותה בדמי-אושרה. יחד אתכם נזכור את דמותה של שוש הערנית, הפעלתנית והחברית". להנצחת זכרה הקימה משפחתה ספרייה על שמה בבית-הספר שלמדה בו בנעוריה.