חמיצר, עמנואל

בן אלה ורפאל, נולד ביום י"א בשבט תרע"ג (19.1.1913) בעיר לייפציג, גרמניה וכבר משחר ילדותו נתגלתה בו נטייה לאמנות. אביו, רופא ופסל, שלחו לאחר סיום תשע כיתות של בית-ספר תיכון לאקדמיה לגרפיקה שהיתה בעיר-הולדתו. באקדמיה למד שלוש שנים. בתקופה זו התבלטו בו כשרונות רבים. הוא חיבר שירים ודברי-הומור בצירוף איורים בעט ובמכחול. אחר-כך עבד שנתיים בסטודיו של אביו, שם עשה כמה עבודות חריטה ("סימון", "בראשית", ו"שיר השירים"). אחר-כך החליט להתמחות באדריכלות. הוא למד שרטוט תוכניות ועבד כבנאי. בשנת 1933 עזב את גרמניה, ולשם הכשרה למען ארץ-ישראל עבר לשוויץ ועבד שנה בעיר אינטרלקן בבית-חרושת לייצור בתי-עץ ומרצפות-עץ. בשנת 1934 בא לארץ כתייר, חזר לשוויץ והמשיך להתמחות בייצור מרצפות-בניין. כתום שנתיים, בשנת 1936, עלה שנית לארץ והתיישב בה ישיבת-קבע. תחילה עבד בבית-חרושת ללוחות-בניין בחיפה, אולם מתוך אהבתו את הטבע וכדי להשתרש יותר באדמת הארץ, עבר לעתלית ועבד בחקלאות. את זמנו הפנוי הקדיש לציור. היה פציפיסט מושבע, מלא אהבת-אדם ומתעב כל מעשה אלימות. אף-על-פי-כן התנדב לצבא הבריטי עם התקרב האויב הנאצי אל שערי המולדת. ביוני 1941 התגייס והשתתף במלחמה עד סיומה. תחילה היה בין מניחי מסילת-הברזל בלוב ובים- סוף, אחר-כך בפלוגה החמישית של מובילי המים, ולבסוף השתתף בפלישה לאיטליה. כשחזר מאיטליה הביא איתו גם את רעיתו שהיתה בפירנצה. ביוני 1946 השתחרר מהצבא, התיישב בירושלים ופתח בית-מלאכה למלאכת-מחשבת בעץ וקרמיקה בשכונת קטמון. עם פרוץ מלחמת-העצמאות נאלץ לעזוב את השכונה ועבר עם משפחתו לתל-אביב. ב-28.5.1948 התגייס לחטיבת "גבעתי" והוצב בניצנים. לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו, כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה נפל, ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948) ושם הובא למנוחת-עולמים. הניח אחריו אישה וילד.