חמוי, שלמה

שלמה, בן רחל ואברהם, נולד ביום ח' באדר תש"ה (21.2.1945), באלכסנדריה שבמצרים. בשנת 1950 עלה ארצה עם משפחתו, שהשתקעה בקרית-ים ליד חיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי בשכונת כורדני ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "מפלסים" בקרית-ים, במגמה למסגרות ולחרטות. שלמה ומשפחתו, שהגיעו ארצה ממצרים, נתקלו בקשיי קליטה, כפי שקורה לעולים המגיעים לארץ חדשה. למרות זאת הצליח שלמה להתאקלם על נקלה בחברת בני גילו. הוא אהב את הלימודים ויחסו אליהם היה רציני ובוגר. מוריו ומחנכיו צפו לו הצלחה גדולה, שכן ניחן ברצון עז ויכולת שקידה והתמדה. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון עבד כמסגר במפעל לחרטות "החרט" בחיפה. הוא החל את דרכו במפעל כחניך, אך בזכות הצלחתו הרבה בעבודה ויכולתו המקצועית המעולה התקדם יפה במפעל. שלמה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות הוכשר כאיש צוות טנק ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. אחרי-כן שירת ביחידת חיל שריון ומילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו. בסוף יולי 1965 שוחרר שלמה מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ויחד עמה לחם בקרבות מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. לאחר השחרור שב לעבוד במפעל "החרט" וזכה להערכה רבה בזכות כישוריו המקצועיים, יכולתו ויזמתו. הוא התפרנס בכבוד ולימים נשא לאישה את ריקי ויחד עמה הקים את ביתו בחיפה. במרוצת השנים נולדו בנותיו לימור וארנה. הוא אהב את משפחתו והקדיש לטיפול בה את כל זמנו הפנוי. במלחמת יום-הכיפורים השתתף סמל שלמה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), לשחרור חיילי צה"ל הנצורים במעוזים, נפגע שלמה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הוא היה חדור הכרת ערך המשימה, אשר הייתה – לעצור את האויב המצרי, כדי לשמור על שלמות בתינו ומשפחותינו. סמל שלמה ז"ל לחם למופת בקרב הקשה ובזכותו, ובזכות חברינו הנופלים, מיגרנו את האויב המצרי".