חמדני (ג’המפנה), שמואל (הושנג)

בן דניאל וגוליט. נולד ביום י"א באלול תש"ט (15.9.1949) בטהרן שבפרס. למד בבית הספר היסודי היהודי בטהרן. בשנת 1962 עלתה משפחתו ארצה. כשהגיע לארץ התחיל ללמוד בבית הספר התיכון המקצועי על שם מוסינזון במגדיאל והתמחה במכניקה. הוא שלח ידו גם באמנות ובציור. שמואל גויס לצה"ל באוגוסט 1967. הוא הצטיין כחייל מסור ונאמן בימי שירותו והיה אהוב על פקודיו ועל מפקדיו. ביום י"ג באדר א' תש"ל (19.2.1970), נפל בהפגזת אויב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב תנחומים כתב מפקדו: "הוא היה בחור מאוד שקט וצנוע, ממש 'בחור זהב', ועוד יותר מזה – חייל למופת. הוא היה איש מקצוע – מכונאי בחוליה טכנית – וטנק ללא אנשי החוליה הטכנית, כמוהו כטנק ללא שרשרת או תותח. החוליה של הושנג השתלבה באופן מצויין בפלוגה. פעילותה ועבודתה עלו יפה והרבה בזכותו של הושנג. הוא ידע לקבל תמיד ברצון משימות שהוטלו עליו והיה לו עניין אישי שהן תושלמנה על הצד הטוב ביותר. יותר מזה: הוא היה מקבל על עצמו ביצוע עבודות שלא מן השטח שלו והיינו יודעים שאם הוא מבצע את הדבר, הוא יבוצע כמו שצריך. רק ימים מספר לפני המקרה היה חסר לנו נהג באחד הטנקים והושנג התנדב וברצון מילא את מקומו. אני זוכר איך היה מחזיק את הטנקים בכשירות תמיד. את ימיו האחרונים בילה בקו התעלה. היה הסדר שכל תקופה מסויימת היה מתחלף אתו אחד מצוות החוליה הטכנית לדאוג לכשירות הכלים ולא אחטא לאמת אם אומר שיותר מכל אנשי החוליה שהתחלפו כאן הייתי מרוצה ביותר מהושנג. רוב זמנו בילה ליד הטנקים, עד כדי כך שמדי פעם היה צורך להחזיר אותו לבונקר בפקודה, משום שסיכן את עצמו בשהייה ממושכת באזור הטנקים. גם ברגעיו האחרונים מילא את חובתו עד הסוף – כאשר עשה תורנות שמירה בעמדה, חגור חגור ונשק וכובע פלדה לראשו – ובכל זאת, כל אלה לא מנעו את האסון".