חלפן, יובל

יובל, בן חנה ומשה, נולד ביום י"ד בטבת תש"ה 30.12.1944)) בהר הצופים בירושלים. הוא למד בבית החינוך על שם ארלוזורוב ובבית החינוך על שם ברל כצנלסון בירושלים ובבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית. היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ומצא בה בין היתר, אמצעי להעמיק את הכרתו לגבי הארץ ונופיה. בעיקר אהב את עירו ירושלים וסביבתה, בה הרבה לטייל ואת נופיה הנציח במצלמתו. יובל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1963 והוצב בחיל השריון. הוא הוכשר לשמש כתותחן ואחרי-כן עבר קורס מפקדי טנקים. כמו כן סיים בהצטיינות קורס מש"קי קשר. את עיקר שירותו הצבאי עשה כמפקד טנק ומש"ק קשר גדודי ביחידה של חיל שריון. בסוף ספטמבר 1965 שוחרר יובל מהשירות הצבאי הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון כמפקד טנק. עם יחידה זו נלחם בקרבות מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. הוא התגלה כחייל מעולה וכמפקד טנק הנוהג בהתאם למסורת השריון, המכיר היטב את הכלי שעליו הוא מפקד ומנהיג את אנשיו בכישרון ובאומץ לב. שחרורו מהשירות הסדיר בצה"ל הוקדם כדי לאפשר לו להתחיל את לימודיו בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית, בשנת הלימודים תשכ"ו. בשנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, נשא לאישה את יעל ויחד עמה הקים בירושלים את ביתו. בשנת 1971 נולדה בתו הבכורה, מיכל. בשנת 1973, כשבועיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נולדה בתו השנייה, עדי. בשנת 1969 הוסמך יובל כבוגר האוניברסיטה בביולוגיה והמשיך בלימודיו לתואר השני בתחום המיקרוביולוגיה השימושית. לאחר שסיים את עבודת הגמר שלו ופרסם מחקר בנושא "גילוי מקור מיקרוביאלי לחלבון למזון", המשיך ללמוד לתואר "דוקטור לפילוסופיה", בעבודת מחקר שנושאה "תסיסה מאלו-לקטית ביינות ישראליים", במטרה לשפר את טיב היינות הישראליים. לצורך מחקרו זה, שחשיבותו לתעשיית היין בארץ הוכרה על ידי המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, הוענקה לו מלגה מהקרן על-שם לוי אשכול במשרד ראש הממשלה. בשנת 1971 נאלץ לדחות המשך מחקרו כדי להשלים את יתרת שירותו הצבאי. עם סיום השירות חזר לעבודתו המדעית. יובל התגלה כאיש מדע בעל גישה מעמיקה ויסודית וניחן בדרך מחשבה בהירה ובכושר ניתוח, בצד הכישרון להתמודד עם בעיות טכניות; בזכות תכונות אלה היה לעזר רב לחבריו ללימודים. בצד רצינותו וגישתו הבוגרת, ידע להשרות אווירה טובה ונעימה. הוא היה בעל חוש הומור משובב ולעתים היה שותף למעשי קונדס, שמטרתם הייתה הפגת המתח בקרב חבריו ללימודים ולעבודה. יובל היה מקובל ואהוב על חבריו, היה מוכן להאזין לכל אדם ולהושיט עזרה ככל יכולתו. הוא ידע לשלב את עבודתו המדעית בחיי המשפחה שלו והיה בעל אוהב ואב מסור. הוא היה גאה במשפחתו ובהישגיו בתחום המחקר המדעי. במסגרת עבודתו המדעית פרסם מספר מאמרים בעיתונות המדעית הבינלאומית וקשר קשרים עם מדענים בארץ ובחו"ל, בתחומי התעניינותו. עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים, והוא בעיצומה של עבודת הדוקטוראט, נקרא להשתתף עם יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד 18.10.1973)), בעת שכוחות השריון הבקיעו את מערכי האויב שממערב לתעלת סואץ, ספג הטנק של יובל פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנך היה דמות ידועה ביחידה ורבים שהכירוהו העריכו את יושרו, אמונתו ואומץ לבו. גם מפעלו האקדמי היה ידוע לרבים ביחידה ועל כך זכה להערכה רבה. אין ניחומים על בן שהלך לעולמו בטרם עת ולא נוכל להחזיר את המאורעות לאחור, אולם בזכותו ובזכות רבים שכמותו זכינו, ונזכה גם להבא, להתקיים בכבוד בארצנו"