חלפון, שרון
בת שלומית ודוד. נולדה בער"ש, א' באדר תשל"ד (22.2.1974) בבית-חולים 'שערי צדק' בירושלים. למדה בבתי-הספר היסודיים 'פת' ו'גילה ב' בירושלים ובבית-הספר היסודי 'תומר רחל' במעלה אדומים. אחרי כן, המשיכה לימודיה בחטיבת הביניים 'דקל וילנאי' במעלה אדומים. את לימודי התיכון סיימה בבית-הספר 'אורט נביאים' במגמת אדריכלות. שרון הצטיינה בחוסן נפשי המושתת על יושר פנימי, הכרה עצמית, אינטליגנציה ורגישות חברתית-אומנותית מפותחת. פנימיותה היתה מורכבת ורבת צדדים, שיצרה עולם פנימי עשיר, רווי שאיפות, משאלות ותהיות. באישיותה הקרינה סביבה שמחה, אהבה וחברות. היתה כפרי איתן שחי ברגעי השלווה. בחייה הקצרים הסתפקה במועט וסמכה על עצמה בניווט דרכה בנועם וצניעות. את כשרונה האומנותי ביטאה בציורים, שירים וספרות יפה. שרון גויסה לצה"ל, כחיילת מאותרת, באמצע אוגוסט 1992. במהלך הטירונות הותירה רושם אוהד בקרב מפקדיה, והם ציינו זאת בתיקה האישי. לאחר הטירונות הוצבה ליחידה בפיקוד המרכז בתפקיד שרטטת באגף מבצעים. להערכת מפקדה היתה שרון "חיילת טובה מאוד אשר ביצעה את תפקידה היטב". שרון השתלבה היטב ביחידה ושאפה לצאת לקורס קצינות, דבר שאושר לה בסמוך למותה. חלום חייה היה לשרת ביחידת שדה מבצעית בקו, בתפקיד פיקודי. בערבו של חג פסח שני, ביום כ' בניסן תשנ"ג (11.4.1993) נפלה שרון בעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאירה אחריה הורים, אח – גיא, ושתי אחיות – קרן ואורטל. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "שרון כחיילת וכאדם, בהתנהגותה, מנהגיה והליכותיה מסמלת ותמשיך לסמל את הטוב והיפה שבחיים. מודל לחיקוי לחבריה ומפקדיה וזיכרון בלב כולנו". סמוך לנפילתה, מצאה שרון שיר שריגש אותה, "פרח מוגן". היא העתיקה חלק ממנו, תלתה אותו בבסיסה ובביתה ונתנה עותקים לחבריה. "רציתי לקטוף פרח קטן / ואמא אמרה לי: / אסור זה מוגן! / ובכל העולם יש חוקים / לא לקטוף פרחים מוגנים / ואולי אני סתם ילדה קטנה / שלא יודעת ולא מבינה / אבל אני חושבת שזה די מוזר שפרחים אסור וחיילים מותר!"
