חלפון, שולמית (“שולה”)
בת ויקטור ז"ל ורינה. נולדה ביום כ"א באב תשי"ב (12.8.1952). היא למדה בבית הספר היסודי "נוף ים" ובבית הספר התיכון "הרצליה" בהרצליה, והייתה חברה בתנועת "הנוער העובד". היא אהבה מוסיקה מודרנית והרבתה לקרוא ספרות יפה. אחד מתחביביה היה עבודה עם ילדים. שולה היתה גם חברה וגם תלמידה טובה, שקטה ונחבאת אל הכלים. ילדה עצורה הייתה ולא קל היה לדובב אותה. היא הבינה כי בני האדם אינם נחלקים ל"טובים" ול"רעים" וכי האדם צריך לדרוש קודם כל מעצמו, לפני שידרוש מזולתו. היא למדה להעריך את סביבתה הקרובה והחמה, וידעה כי יש דברים עמוקים וחשובים יותר מאשר ציונים בבית הספר. שולה שימשה תמיד דוגמא לאחיה ולאחותה והייתה דמות שיכולים היו להזדהות עמה, על אף הבדל הגילים ביניהם. שולה הייתה בעלת נפש עשירה במעלות רבות: תבונה, כישרון, נימוס ורגישות, וכל חיצוניותה אמרה אצילות. תמיד הקפידה על כיבוד אב ואם, והייתה משענת להוריה, הן בבית והן בחנות. היא הייתה מעניקה אושר לכל שנזדמן בקרבתה, כמו הקרינה מתוכה אור אנושי הגנוז בה. הליכותיה עוררו תקוות גדולות בעתידה, כי הכל חשו כי באשר תהיה, שם תשרה ברכה ותועלת. היא גויסה לצה"ל במחצית מאי 1970. ביום ד' באב תשל"א (26.7.1971), נפלה בעת מילוי תפקידה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות בהרצליה. במכתב תנחומים ששלח מפקדה למשפחה, כתב בין שאר הדברים: "שולה הייתה חיילת מסורה בגדוד ומילאה את תפקידיה השונים בנאמנות וביעילות. אין מלים בפי לנחמכם על אובדן בת כמו שולה, אולם מבטיח אני לכם כי זכרה יישאר ביחידה תמיד". זכרה הונצח בחוברת הזיכרון "שולה חלפון" שהוציאה לאור המשפחה לזכרה.
