חלסתי, יאיר

יאיר, בן נעמי וצדוק, נולד ביום כ"ג באדר ב' ת"ש (2.4.1940) בתל-אביב. ולמד בבית-הספר היסודי תחכמוני בתל-אביב. יאיר היה תלמיד טוב וממושמע והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי נאלץ לצאת לעבודה כדי לסייע בפרנסת הבית והחל לעבוד במסגרות. הוא היה חובב ספורט נלהב מאוד לכדורגל ולכדורסל. בעבודתו בתעשייה הצבאית נחשב עובד חרוץ ומסור. והממונים עליו שיבחוהו על תכונותיו המצוינות: חריצות, התמדה, מרצנות, אחריות ודייקנות. הוא היה בעל יזמה והייתה לו תבונת כפיים, ורצון לעשות בהצלחה כל דבר. מטבעו היה קר-רוח, בעל ביטחון עצמי והתנהגות שקולה. יאיר גויס לצה"ל במחצית מאי 1958, והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנשקים. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים, ובמסגרת שירותו השתלם בקורס לחובשים מחלקתיים. בתקופות ששירת הרחק מהבית השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב מכתבים הביתה, כדי להסיר חששות מלב בני משפחתו. כאדם חברותי וקל להתיידד, אהב חברה והיה אהוב על ידידיו. ידידיו זוכרים אותו כאדם ותרן וסלחן המתרחק ממדון ושואף להשכין שלום בין יריבים. תמיד ידע להטות אוזן לחבריו, לא הלך רכיל והיה איש סוד נאמן. הייתה בו פשטות וכנות, שמחת חיים ואהבת חיים. רוחו הייתה טובה עליו תמיד, עיניו היו צוחקות ופניו מאירות באור של שמחה והומור. ישר-דרך היה ובעל מצפון וכאיש אמת עמד תמיד בדיבורו. הוא היה בן נאמן ומסור למשפחתו ודאג לכל מחסורה. שבועות אחדים לאחר שנפל אמור היה לשאת את חברתו לבנה לאישה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יאיר בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בשדה התעופה שבדוור-סואר, ממערב לתעלה, נפגע ונפל בקרב. בשעה שהושיט עזרה רפואית לפצועי צה"ל ולחיילים מצרים שנפגעו, תקפו מטוסי האויב את הצוות הרפואי ויאיר נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יאיר גילה אומץ לב בטפלו בפצועים תחת אש כבדה". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה; מפעלי התעשייה הצבאית הוציאו לאור חוברת לזכר עובדיהם שנפלו במלחמה, ויאיר בתוכם.