חלמיש, שלמה (“שלמה’לה”)

בן יצחק ואסתר. נולד ביום ב' בתמוז תרצ"ב (6.7.1932) בהיידלברג אשר בגרמניה. בהיות שלמה בן שש עלתה המשפחה לארץ. בהגיעו לגיל בית הספר למד בבית הספר "ביאליק" שבנתניה ולאחר מכן בבית ספר מקצועי. גויס לצה"ל במאי 1950 ובסיימו את שירותו הסדיר נרשם לצבא הקבע ושירת בו עד אחרית ימיו, למעלה מחמש-עשרה שנה. במשך תקופת שירותו בצה"ל מילא תפקידים חשובים שונים. כגון מ"כ בגדנ"ע, מ"כ בצנחנים, סמג"ד ב"גולני", קצין מבצעים בפיקוד המרכז ומפקד גדוד נח"ל – והגיע במשך הזמן לדרגת סגן-אלוף. הוא ידע לעבוד בהתמדה במשך שעות אין ספור, בימים ובערבים, ועד השעות המאוחרות של הלילה. אם במשך ימים לא היה נקרא לישיבה בימי חופשתו היה ניגש ורואה מה מתרחש; בימי חליו לא ידע מנוחה. הוא היה עומד על רמת הביצוע של חייליו מבחינת המשמעת והנקיון בהקפדה רבה אבל גם דאג לכל חייל כאומנת ממש. כל אחד מפקודיו יכול היה לפנות אליו ושלמה תמיד היו פניו קורנות מרוב עליצות ושובבות. שלמה זכה להערכת כל פקודיו בגדודו, כי בכל מצב, וגם הקשה ביותר, היה דואג להם, לצרכיהם ולגורלם. הוא עמד בראש הגדוד בביצוע משימות נכבדות בגיזרה הסורית, תחילה בהגנה ולאחר מכן בהתקפה, והצטיין באומץ לב, במסירות ובנכונות לבצע כל משימה שהוטלה על אנשיו. ביום החמישי לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל בתל-קציר. הניח אשה ושלושה ילדים – והשלישי שבהם לא מלאה לו אף מחצית השנה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בבית-יצחק. זכרו הועלה בידיעות באיזור עמק חפר על ידי כתבה עליו.