בן הזקונים של חנה וישראל. נולד ביום כ"ה באייר תשמ"ח (12.5.1988) בחולון. אח לטל ומיכל, הבוגרים ממנו בכחמש-עשרה שנה. למרות הפרש הגילים, שררה בין האחים מערכת יחסים מופלאה של אהבה והערכה הדדית. בבית, מטבע הדברים, היה יובל תמיד במרכז, ודאג להיות במרכז גם בהמשך הדרך. בזכות קסמו וכשרונו ידע שיוכל להשיג ולהגיע לכל מטרה שיציב לעצמו, ואם נדרש הדבר, היה מתעלם מכל מי ומה שעלולים היו לעצור בעדו. בינוניות הייתה ממנו והלאה. יובל למד בחולון, בבית הספר היסודי "בן צבי", בחטיבת הביניים שבבית הספר למדעים ואמנויות "הרצוג", ובחטיבה העליונה של בית הספר התיכון "קוגל". הוא היה תלמיד מצטיין במגמת מחשבים, עשה בגרות מורחבת של חמש-עשרה יחידות, ואף הספיק לעבוד במקצוע זה. פרויקט הסיום של יובל במסגרת מגמת המחשבים עסק במחשוב חברת "אגד". הפרויקט כלל הקמת קבצי נהגים, אוטובוסים ושעות. מתוך שילוב הקבצים הכין לוח שעות לנהגים ולאוטובוסים, משכורות לנהגים על פי דיווח שעות, דוח טיפולים לאוטובוסים ועוד. על פרויקט זה קיבל את הציון 100. יובל אהב ספורט, התמחה בריצה ואף השתתף במרוץ חולון. הוא אהב לבשל ולנסות צירופים חדשים ומעניינים, אך זכור בעיקר בזכות מעשי הקונדס הרבים שביצע, שעוררו גלי צחוק בקרב חבריו. חוש ההומור הייחודי שיובל ניחן בו סחף אחריו את כולם. השיר "GamadaTali.txt" שכתב הוא דוגמה להלך הרוח שאפיין אותו: "יובל אשכנזונלי אוריגינלי מרוב מילים / נתקע לי אשכרה ווקלי / עובר בחלונות ותאמין לי שלא קלי / אילו הייתה לי חנות מכולת כמו עץ-או-פלי / הייתי מעביד שם נשים כמו גמדה בשם טלי. // הפזמון זה ההמנון // עולם מהפכני יותר נכון רצחני / תתעסק עם הפודל שלי תמות אז תאר לך מה יקרה אם תתעסק אתי. / וכמו שאמר הטיבטי החכם הדלעי: 'למה?' / החיים מסובכים אז אל תסתבך פי כמה // הפזמון זה ההמנון // מדינת שיפודים וחמוצים / הכבשים נהנים / מהבלבולי ביצים. / יש מדינה ואין גבינה. / ריבונות, הכבשים, / אז תגידו לי מההההה!" הצחוק שליווה את חייו של יובל לא סתר את רצונו להיות לוחם, והוא התאמן רבות כדי להגיע לכושר הדרוש. בסוף חודש יולי 2006 התגייס לצה"ל לגדוד "לביא" שבחטיבת "כפיר", ושירת בפלוגת "שמשון" במחלקת חובשים. לאחר שסיים את חודש הטירונות נשלח לקורס בבה"ד 10. בחזרתו לבא"ח "כפיר" שובץ בפלוגת "לביא" ושירת כמא"גיסט. סיפר מפקדו: "יובל שירת כלוחם בפלוגת אוגוסט 06, בתפקיד מקלען. הוא היה לוחם בכל מאודו ובלט בתרגילים, בפעילות המבצעית, בכוח הרצון ובהתגברות על הקשיים שבהם נתקל במהלך שירותו בצבא. יובל היה אהוב מאוד על חבריו אשר מספרים כי נהג להשתובב, להצחיק ולשמח. יובל רקם מערכות יחסים ייחודיות עם מפקדיו, אשר הלכו שבי אחר תכונות הלוחם שבו והיכולת שלו להתמסר כולו למען המשימה. הוא היה מאותו קומץ חיילים שבחר לעשות שירות משמעותי מתוך אמונה בצדקת הדרך, להיות לוחם ולהגן בגופו על אזרחי מדינת ישראל." רב"ט יובל חלמיש נפל בעת מילוי תפקידו במוצב סוסיא אשר בדרום הר חברון ביום כ"ח בסיוון תשס"ז (14.6.2007). בן תשע-עשרה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים, אח ואחות. ספד לו מפקד היחידה, סגן-אלוף דוד סדן: "יובל, עזבת אותנו בפתאומיות והשארת חלל בקרב רבים מאתנו. בתקופה שבה היית בקרבנו הטבעת את חותמך על אותם לוחמים ומפקדים שהיו בקרבתך. נרגיש בחסרונך כלוחם, כאדם, כחבר שאהב לצחוק, להצחיק, לעזור, לתמוך ולבצע שכם אחד עם חבריך את המטלות הרבות. … משפחת גדוד לביא מצדיעה היום לפועלו של יובל, אבלה על אובדן חבר ומרכינה ראש." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי: "… מפקדיו של יובל מספרים כי היה לוחם מסור ומקצועי, שהפגין במהלך שירותו נחישות לבצע את משימותיו ולהתגבר על הקשיים. בחיוניותו, סחף יובל אחריו את מפקדיו ואת חבריו, אשר אהבו אותו והאמינו בו." גיליון חודש יולי 2007 של "לביאון", הידיעון החודשי של גדוד "לביא", הוקדש לזכרו של יובל. בביטאון זה נפרדו ממנו חבריו בשיר שכתבו: "לעצור… לעמוד במקום ולהרגיש. / להרגיש את הלב דופק במהירות, ולא מפסיק. / להקשיב לשקט השורר, לקפוא במקום ולא להגיב. / אתה לא מצליח להבין, למה? איך? / כזה דבר עוד לא חווית, חבל שזה קרה. / הכול שחור, אתה דואג, לא יודע מה לעשות עכשיו. / קשה לך להגיד את זה. / אין מילים, פשוט אין. / אתה יושב וחושב… שואל את עצמך שאלות שאין עליהן תשובה. / לו יכולתי לעצור את זה. / זה קרה תוך שניות, נשמעו יריות, יש צעקות… / אתה לא מבין מה קרה. / קפאת במקום לכמה שניות עד שהבנת מה היה. / אתה לא רוצה להאמין. / פשוט לא רוצה." באותו גיליון התפרסם מכתבו של חבר: "מי אומר שהזמן משכיח את הכאב. הכאב לא עובר והצער רק גובר. השאלות מתחילות לצוף וה'בדיעבד' מתחיל 'לדבר'. לו רק יכולתי לעשות שיהיה אחרת, לו רק יכולתי שזה ייגמר אחרת. יובל, תמיד נזכור את ההשתובבויות, תמיד נזכור איך כל דבר הפך לצחוק, איך החיוך מרוח על הפנים. נזכור איך תמיד דאגת שכל אחד מסביבך יחייך וכל רגע רציני הפכת לצחוק. הלב שבור, מרוסק. לא עוברת דקה ביום שהתמונה לא נמצאת בראש. לא עובר יום שאתה לא צובט את עצמך ורוצה להתעורר. האלבום נפתח והזיכרונות מתחילים לצוף, ושוב עוד דמעה זולגת, והחוויות 'רצות' לי מול העיניים וכמה חבל, כמה חבל, כמה חבל, שמישהו כבר יעיר אותי מהסיוט הזה. יובל, תישאר לעולם בלבנו." כתב נדב: "נגמר הקיץ והחל הסתיו / זוהי עונה קצרה ונראה שהיא מתחילה להיגמר, / מסתכל אל תמונות הילדות שהשארת לעד, / נשארת ביוני מסרב לשוב, / ופתאום הכול נהיה עצוב עכשיו… // נגמר לו עוד יום והתחיל יום חדש, / זהו יום קצר ונראה שהירח הפציע קצת מוקדם, / וכך הרבה זמן עבר מאז שהסירה עזבה את הנמל, / נשארת ביוני מסרב לשוב, / ופתאום הכול נהיה עצוב עכשיו… // הסתיים הבוקר וכך גם הצהריים, / השעות עוברות מהר ולי עוד קשה להסתגל, / והגיע הלילה העטוף בחלומותיך האבודים, / וזיכרונותיי נשארו ערים בלילות לבנים, / וכך פתאום הכול נהיה עצוב עכשיו." כתבה האחות מיקי בשם המשפחה כולה: "אני רוצה לספר על אחי הקטן, יובל. בן, אח, חבר אהוב על כולנו. היית אתנו תשע-עשרה שנים נפלאות ומשעשעות. פתאום נעלמת לנו מהחיים והשארת לנו חור גדול בלב. יובל אנחנו כבר מתגעגעים. הערצנו את האומץ והדבקות במטרות לעשות מה שאתה חושב לנכון. מצחיק ומשעשע עם חוש הומור נפלא במיוחד. אהוב על האחיינים שלך ותמיד מצאת זמן להשתעשע אתם. בתיכון, כשהתחצפת למורה לספרות, קראו להורים אל המנהלת. השווית את עצמך לפרפר, שאם תופסים אותו ביד סגורה וחונקים אותו – אז הוא מת. אבל אם פותחים את היד הוא מתעופף לאור, לחופש. כך ראית את עצמך וכך אנחנו זוכרים אותך. אוהבים אותך תמיד." חבריו של יובל הקימו לזכרו אתר אינטרנט בכתובת: www.uvhalamish.com. באתר, אלבום תמונות, דברים לזכרו, עבודות שיצר ושירים שכתב. שירו של יובל "סוף": "לפעמים אני אומר / את הדברים הלא נכונים / את הדברים ההפוכים! / ממה שאני חושב ומרגיש, / אם זה בא לי בטעות / ואם רק בא לי להצחיק / אני מסתיר את הרגשות / והמחשבות האמיתיות / כי המילים הולמות / הן מרגשות, הן מחלישות / אני מנסה מצחיקות אבל עם זה יש בעיות. / ולפעמים אני מרגיש ממש אידיוט / כי הוצאתי מהפה רק שטויות. // כל מה שאלכוהול עושה / הוא מוריד את החומות, / עוצר את העכבות, / מחמם ת'לבבות / והוא נותן לי לעשות / מה שהייתי יכול לפני שפגשתי אותך, / לא שזה טוב ולא שזה רע / פשוט לפעמים שאני איתך אני מרגיש מרושע / כי פתאום למילים יש השפעה. / שלך, הזאב הרע. // מילים חסרות רגש / מילים חסרות פשר / אני לא יודע מה הקשר לבירה נשר / תורך לבדוק אם הכול בסדר."
