חליבה, יוסף (יוסי)

בן דליה ומשה, נולד ביום י"ט באדר תשכ"ו (11.3.1966) בחולון. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובחטיבת הביניים, למד יוסי שנה וחצי נוספות בבית-ספר תיכון "הולץ". הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". בגיל 16 שנים היה יוסי כשיצא לעבוד בעבודות מזדמנות. יוסי היה נער רגיש מאוד, ובעל ביטחון עצמי רב. הוא אהב ספורט, בעיקר כדורסל, אהב לקרוא ספרות בלשית ובדיונית. יוסי התעניין בגלגול נשמות והאמין בקיומן. הוא אהב מוסיקה קלה ופופ, וכן שירים עבריים. תמיד הוא חייך ואהב את החיים, והיה רגיש לסבל הזולת. בפברואר 1984, עוד לפני שמלאו לו 18 שנים, הקדים יוסי והתגייס לצה"ל. הוא הוצב לשרת בחיל-הרגלים. ניכר היה בו שבמסגרת הצבא מצא את דרכו. יוסי היה בעל כושר גופני איתן, נבון מאוד ובקלות התחבב על חבריו ביחידה ועל מפקדיו. הוא עבר את אימוני הטירונות בהצלחה, ושאף להתקדם לדרגות פיקוד. הוא הצטיין גם כאשר יחידתו הועברה לתעסוקה מבצעית בלבנון. ביום י"ב בחשוון תשמ"ה (7.11.1984) הועסק גדודו של יוסי באזור צידון. הוא לא נכלל בין החיילים שעמדו לצאת לסיור, אך הוא רצה להצטרף לסיור באזור. פתאום הופיעה לקראתם מכונית, ובה חוליית מחבלים, פתחה באש ונמלטה. יוסי נהרג וארבעה חיילים שהיו עמו נפצעו. בן 18 שנים ושמונה חודשים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. יוסי השאיר אחריו הורים, אח ואחות. שר הביטחון יצחק רבין כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יוסף נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בצידון, שעה שסיור של גדודו הותקף ממארב האויב. היה חייל מסור, התבלט והצטיין בפלוגתו והיה אהוד על הכול". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "יוסי היה חייל אהוב בגדוד ובפלוגה. היה בעל חוסן פיסי ונפשי, בעל מקצוע טוב, תמיד שאף להתבלט לטובה ולעזור לזולת. ביחידה היה גאה, שמח, עם חיוך על הפנים. רצונו היה להיות מ"כ, ולאחר מכן שאף להיות קצין בגדוד. בחודשים שבהם שירת כלוחם הצטיין והוגדר כחייל מצוין"