בן תורקמאן וופיק. נולד ביום 15.5.1965 בדלית אל-כרמל. גדל והתחנך בכפרו: למד בבית-הספר היסודי "א' ", המשיך לחטיבת הביניים על-שם קופטאן חלבי ומשסיים את לימודיו התיכוניים המשיך ללימודים גבוהים ב"מכללת הצפון" בעפולה. ראמי היה פעיל בתנועות הנוער והגדנ"ע בדלית אל-כרמל ותרם רבות למען הקהילה. הוא אהב לשחק כדורגל ולצפות במשחקי כדורסל, ובמיוחד במשחקיה של קבוצת "מכבי תל-אביב". באוקטובר 1983 התגייס ראמי לצה"ל. את מרבית שירותו הצבאי עשה ברצועת עזה, במפקדת התיאום והקישור. במהלך עשרים ואחת שנות שירותו בצבא, ובמגוון התפקידים שמילא, תרם רבות לביטחון המדינה תוך הקרבה וסיכון חיים בפעולות שונות ברצועת עזה. בשנת 1991 יצא לקורס קצינים, ובסיומו נשלח לנפת רפיח, שם שימש כקצין מבצעים. הוא שירת שנה אחת כמפקד מחסום "ארז", שנה נוספת כמפקד מחסום "סופה" ולאחר מכן היה מפקד לשכת הקישור ברפיח. בהמשך היה נציג מפקדת התיאום והקישור במעבר "קרני", קודם לראש מדור מבצעים באגף מטה, ובתפקידו האחרון שימש כראש מדור תיאום וקישור אזרחי. תרומתו העיקרית של ראמי הייתה בהגשת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה הפלסטינית ועל כך זכה בהערכה ובכבוד מצד התושבים שעמם בא במגע. כאות הערכה לפועלו רב-השנים הוענקו לראמי תעודות הצטיינות רבות והוא נשלח להשלים את לימודיו האקדמיים, שבסיומם זכה בתואר הנדסאי תעשייה וניהול. ראמי בלט באופן מיוחד במערכת היחסים הבין-אישית אשר פיתח עם הסובבים אותו – הן בצבא והן בחברה. עד מהרה הפך להיות מפקד נערץ בקרב פקודיו ועמיתיו בצבא ובקרב חבריו ומכריו באזרחות. במהלך שירותו נישא לרים, ולזוג נולדו שלושה ילדים: דאנה, אשר נולדה ביוני 1996, ספאא, שנולדה באוגוסט 1999 ודניאל, שנולד ביוני 2005. ראמי שאהב והוקיר את הטבע ניצל כל רגע פנוי לתור ולצפות בנופי ארץ ישראל היפים והקפיד להקנות לילדיו את ערך אהבת האדם והאדמה. רב-סרן ראמי חלבי נפל ביום 24.1.2006 בעת מילוי תפקידו והוא בן ארבעים ואחת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בעוספיה. הותיר אחריו אישה בהיריון, שתי בנות ובן, הורים ושמונה אחים – יוסף, פואד, זיאד, רבאח, פלאח, מהנא, פאיז וברכאת. על קברו נחקקו בערבית המילים: "זכרך הטוב יישאר חרות בלבנו לעד". במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "ראמי הקצין, האדם, איש המשפחה, היה דמות בולטת ביחידה, עמוד תווך בפן המקצועי. בעשייה מרובת שנים הוא תרם רבות לביטחון המדינה בתקופות מורכבות של תיאום וקישור מול הפלסטינים ברצועת עזה. ראמי היה נערץ על פקודיו. הוא ניחן בחוש הומור, וטוב לבו וחיוכו התמידי היוו דוגמה ומופת. אסון מותו של ראמי פער תהום שלא תימלא, אך זכרו יהיה חרות בלבנו לעד". בערב זיכרון והנצחה שנערך לכבודו של ראמי בחודש מרץ 2006, במלאות חודשיים לנפילתו, הספידו מפקדו, סגן-אלוף מוסטפא זידאן, ראש ענף תיאום במפקדת התיאום והקישור: "את ה-23 בינואר 2006 אנו זוכרים, ולעולם לא נשכח. חודשיים עברו מאז ואתה עדיין אתנו, לא נפרדנו ממך, ולמרות שהלכת, בלבנו נשארת ובלבנו תישאר. ראמי, את שירותך הצבאי התחלת בשנת 1983, את רובו עשית ברצועת עזה, התחלת את דרכך כחייל, כמש"ק וכנגד בכיר. לאחר מכן עברת קורס קצונה אשר נתן לך את ההכשרה לשרת כמפקד בתפקידים שונים במינהל האזרחי, ובהמשך במת"ק, שתכליתם סיוע הומניטרי לאוכלוסייה הפלסטינית. הכרתיך, ראמי, כאדם למופת וכחבר נאמן, כקצין אחראי, מקצועי, ואהוד על כל חבריך ומפקדיך. בלטת ביחסיך האישיים המצוינים ובאווירה החמה והנעימה שהשרית בכל מקום שבו נוכחת. תרמת רבות בעבודתך ליחידתך ולמולדתך תוך גילוי לויאליות למערכת, אחריות, מסירות ושאיפה להתקדמות. היווית דוגמה אישית לכל חייליך ופקודיך והפגנת משמעת עצמית גבוהה במילוי תפקידך ובמשימות המוטלות עליך. ניכר היה עליך, ראמי, באותו ערב נורא, כי היית במצב רוח מרומם במיוחד. סיפרת שיש לך תכניות אולם אלה נגדעו באחת כרצון הגורל. יד הגורל קטפה אותך מכולנו, הותרת אותנו בפנים חתומות, מסרבות להאמין, מתקשים לעכל את הבשורה המרה מסם, הבשורה שהלכת לבלי שוב. משפחת חלבי היקרה, גידלתם בן ואדם לתפארת ולגאווה, אשר פעל לבניית עתידו והבטחת עתיד בני משפחתו, ולא פחות מכך – פעל להגנת מולדתו ותרם רבות לביטחונה עת ששימש במהלך שירותו הצבאי כגשר בינינו לבין בני העם הפלסטיני מתוך אמונה מלאה ושאיפה לתרום לכינון שלום בר קיימא בין העמים. ראמי, קשה לי לדבר אליך בלשון עבר כי הדבר עדיין לא נקלט, כי מלאים אנו הערכה וגעגועים אליך, לחיוך הנצחי שלך. אולם זה רצון הגורל, גזרה מרה וקשה מנשוא. עם זאת מבטיחים אנו לך שנמשיך להתגעגע אליך, נמשיך לזכור אותך ולהעלות את זכרך על נס, ולעולם, לעולם לא נשכח אותך ולעולם לא נחדל ללוות את משפחתך. … לנצח תמשיך להיות אתנו, לנצח זכרך יהיה חקוק בלבנו. כולנו, משפחתך השנייה, חיילי ומפקדי מת"ק אזח"ע, מפקדת תיאום פעילות הממשלה בשטחים וצה"ל, כולנו מצדיעים לך. יהי זכרך ברוך". לכתו של ראמי הותיר רבים המומים וכואבים. ממכתבי הפרדה שהתקבלו ומהרשימות שנכתבו לזכרו מצטיירת אישיותו המיוחדת והרושם העמוק שהותיר בלבם של חיילים ועמיתים. "קצין וג'נטלמן", כתב אחד החברים, והוסיף: "ראמי חלבי איש יקר, נעים הליכות, שמח, מתבדח ובעל שמחת חיים. הלך לנו איש יקר מאוד וחבל שכך הסתיימו חייו". "אדם וקצין," כתב אחר – "האדם המצחיק הזה שתמיד כשאתה לא מרגיש טוב הוא זורק לך בדיחה עם איזה חיוך על הפנים. הקצין שלא מתנשא, שיודע לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר וגורם לך ליהנות ממנה". כתב אריאל: "תודה לך ראמי. ראמי, הייתי קצין שלך במשך השנה וחצי האחרונות, דיברנו הרבה ותמיד הייתי בשבילך כמו בן ואתה בשבילי כמו אבא. תמיד תומך, מקשיב, מצחיק ומגן מכל רע. … אוהב, מתגעגע ולא מעכל". ועוד כתבו אחרים: "אדם נפלא הלך מאתנו. מעטים הם הקצינים בדרגתו שהאירו פנים (את שלהם ושל אחרים) גם לזוטר שבחיילים. ידע תמיד לשלב בין לחץ העבודה שיש בתפקידו, לחיוך ומילה טובה. ובין לבין, גם תרם לביטחון המדינה יותר משרובכם אי-פעם ידעו. ולמה? כי גם היחידה עצמה תרמה ועודה תורמת לביטחון המדינה יותר משאי-פעם תדעו". "ראמי, היית לי למפקד, אבל בה בעת היית כל כך הרבה יותר מזה, היית לי לסבא טוב, היית לי לחבר אמיתי, אדם מדהים, לעולם עם חיוך, תמיד מפרגן ומחבק כמו אבא לבניו, תמיד הסתפקת במועט ואהבת את בני האדם גם ברגעים הקשים ביותר. … לעולם לא כופפת ולו את הקטן שבחוקים. נזכור אותך ראמי, תמיד בחיוך". "המפקד שלי… ראמי… אין מילים לומר ולתאר את ההרגשה. לא נתפס עדיין שאתה כבר לא תהיה אתנו. החיילים כולם בוכים והמומים ואפילו הקצינים שבורים. … היית כמו אבא בשבילי. כולנו כואבים ומתגעגעים ולא משלימים. החייל שלך". "הכרנו אותך כבן אדם עם נשמה טהורה שתמיד, אבל תמיד, מצאנו אותך כשהיה צריך. אוהבים אותך ונזכור אותך לנצח!".
