חלבי, מועין

מועין, בן זרקה ורשאד, נולד ביום 22.11.1951 בכפר דלית אל-כרמל. הוא למד בבית-הספר היסודי בדלית אל-כרמל ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני א' בחיפה ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. מועין היה בן נאמן לעדה הדרוזית, שקשרה את גורלה במדינת ישראל. הוא שאף להביא לקירוב הלבבות בין הנוער היהודי לבין הנוער הדרוזי ורצה להביא להשתלבות מלאה של כפרו בחיי המדינה. בהיותו תלמיד בבית-הספר התיכון נבחר להיות נשיא פרלמנט הנוער. הוא יזם פעולות רבות, שמטרתן לקרב את בני הנוער היהודי אל בני הנוער הדרוזי בחיפה. מועין היה צעיר טוב לב, שחלק כל אשר לו עם חבריו. הוא היה מוכן לעזור לכל אדם ואפילו היה הדבר כרוך בקשיים מרובים. הוא הצטיין בשיקול דעת רציני ובוגר, ידע להבחין בין טפל לעיקר ולבחור את הדרך הטובה והרצויה ללכת בה. לפני שהיה מחליט, היה בוחן את הנתונים ביסודיות, מקדיש זמן רב לתכנון ולמחשבה ואחר-כך היה קובע את ההחלטה הטובה ביותר לפי נסיבות העניין. הוא הציב לעצמו אתגרים ומטרות ותמיד שאף להתקדם כדי להשיג אותן. כשהיה נתקל במכשולים היה מקבלם בשלוות נפש ועושה מאמצים רבים כדי להתגבר ולהמשיך בדרך שבחר לעצמו. מועין הקדיש את רוב זמנו הפנוי למשחק הכדורגל. יחד עם חבריו לכפר הקים את קבוצת הכדורגל "הפועל" דלית אל-כרמל, והיה מנהל הקבוצה ואחד משחקניה הבולטים. הוא רשם את הקבוצה בהתאחדות לכדורגל ואחרי-כן פעל בקרב חברי המועצה המקומית ומועצת הפועלים של הכפר, כדי שיקימו מגרש כדורגל לקבוצה. כן היה אחראי לכל הפעולות הארגוניות והמנהלתיות הכרוכות בהקמת קבוצת כדורגל. על המגרש הופיע כדמות אצילה, ספורטאי הוגן ושחקן מעולה. הוא היה מנהיג הקבוצה והרוח החיה שבה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, למד באוניברסיטת חיפה בחוגים למדע המדינה ולשפה ולספרות עברית. עד שגויס לצה"ל הספיק להשלים שלוש שנות לימודים. יחד עם זאת עבד כמורה בבית-הספר בכפר. מועין גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1972. הוא התנדב לשרת ביחידת סיור מובחרת, המורכבת ברובה מבני העדה הדרוזית. הוא סיים את הטירונות בהצטיינות ולאחר תקופת שירות נשלח לקורס מפקדי כיתות במסגרת חטיבת "גולני". הוא היה חייל מצוין, והציב לעצמו כאתגר להצטיין בשירותו הצבאי. ואכן מילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו וזכה להערכה רבה מצד מפקדיו. הוא היה חבר מסור ונאמן, שעודד את חבריו ליחידה והשרה אווירה נעימה גם בשעות הקשות של האימונים והפעילות המבצעית. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה מועין בקורס מפקדי כיתות בבסיס האימונים של חטיבת "גולני". הפלוגה עמדה על סף סיום הקורס ויצאה לשבוע של חופשה, כדי שחייליה יוכלו לעבוד ולאסוף כסף למסיבת הסיום של הקורס הארוך והמפרך. בערב יום-הכיפורים פנו אליו מהיחידה ובקשוהו להזעיק את חבריו שיחזרו לבסיס. עד לצהרי יום-הכיפורים הספיקו כל חיילי היחידה להתייצב בבסיסם. חניכי קורס מפקדי הכיתות לחמו עם חיילי חטיבת "גולני" בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. בעת הניסיון לכבוש את מוצב החרמון ביום 8.10.1973, נפגע מועין ונהרג כשניסה לחלץ חבר פצוע, שהיה חשוף לאש האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בכפר דלית אל-כרמל. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הספיד אותו מפקד יחידת הסיור שבה לחם: "מועין רשאד חלבי, אנו נפרדים ממך היום. אנו נפרדים מאחד מגיבורי היחידה, אשר הקריב את נפשו ואת לבו להגנה על המולדת, על המדינה ועל בני עדתו. הכרתיך כחייל אמיץ בימיך הראשונים בצה"ל. תמיד היית חייל טוב ואדם טוב למפקדיך, לחבריך ולאחיך לנשק. לכן כולם אהבו והעריצו אותך. אין פלא שבסוף תקופת הטירונות נשלחת לקורס מפקדים בצה"ל – קורס מפקדי כיתות, כיוון שתמיד היית טוב, תמיד שאפת להתקדם, תמיד קבלת הכל בחיוך וברצון". חבריו לכפר קראו את קבוצת הכדורגל של הכפר על שמו – "הפועל" מועין דלית אל-כרמל; הוריו תרמו לשיפור ולשיפוץ מגרש הכדורגל בכפר וקראוהו על שם בנם – "מגרש מועין".