חכמון, שמואל

בן טינה ופנחס, נולד ביום ה' בניסן תשי"ג (21.3.1953) ביבנה. חודשים ספורים אחר הקמת המדינה, בשנת 1949, זמן קצר לאחר נישואיהם, עלו הוריו של שמואל לארץ מלוב. סבו היה רבה הראשי של קהילת טריפולי, וביתו היה בית מסורתי. שמואל למד בבית-הספר היסודי ובחטיבת הביניים ביבנה, והמשיך ללמוד בבית-ספר מקצועי במגמת מסגרות. בהיותו נער התחיל לעבוד, כדי לעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. אביו מצא את פרנסתו העיקרית בעבודה על טרקטור, ושמואל עבד כטרקטוריסט. בשנת 1972 התעוור אביו, ועל שמואל הוטל לדאוג לכלכלת המשפחה. עקב כך, נדחה מועד גיוסו בשנה אחת. ביוני 1975 התגייס שמואל ושירת בחיל-השריון. הוא עבר אימוני טירונות וקורס נהגי משאיות, ובינואר 1976 הועלה לדרגת רב"ט. כעבור כשנה הועלה שמואל לדרגת סמל. הוא השלים קורס נהגי זחל"ם, המקצוע העיקרי שבו שירת בצה"ל, בשירות חובה ובמילואים. למרות הקשיים הרבים בביתו, מילא שמואל את חובותיו לצה"ל לשביעות רצון הממונים עליו. אחרי שהשתחרר מן השירות הסדיר, הוא חזר לעבוד בטרקטור של המשפחה, שפרנסתה הייתה תלויה בו במידה רבה. כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקרא שמואל לשירות מילואים. כנהג זחל"ם, הוא היה עם הכוח שפרץ את מעוזי המחבלים מיד בפרוץ הקרבות. ביום החמישי למלחמה, בי"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) הפציצו מטוסים את טור השריון של גדודו, שהתקדם בבקעת הלבנון. בהפצצה נהרג שמואל. בן 29 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי ברחובות. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "שמואל נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל מסור ונאמן וביצע את תפקידו באופן הטוב ביותר. הוא היה אהוב על כל מי שהכירו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "הוא היה נהג משאית טוב, תפקד בצורה יעילה הן בתעסוקה והן באימון". להנצחת זכרו הוכנסו ספרי-קודש לבית-הכנסת, שבו התפלל שמואל ביבנה.