חכמון, שבתאי

בן ברוריה וויקטור, נולד ביום כ' בטבת תש"ו (24.12.1945) בטריפולי שבלוב. שבתאי היה בן תשיעי במשפחה ברוכת ילדים. בשנת 1950 הוא עלה עם הוריו לארץ, היישר למעברה במחנה-ישראל שליד לוד. המשפחה חיה במעברה בתנאים קשים מאוד במשך 12 שנים. שבתאי למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי שמבעברה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, הוא יצא לעבוד בעבודות מזדמנות, כדי לעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. בהיותו בן 15 שנים עברו הוריו לגור בחולון. הוא התבגר בחולון, ובה נשא אשה והוליד ילדים. למרות קשייו הכלכליים, שמר שבתאי תמיד על חוש ההומור שלו. הוא היה מספר בבדיחות-דעת על מעשי הקונדס שלו, כנער שובב ועליז במעברה, ואחרי כן בחולון. במאי 1963 התגייס שבתאי לצה"ל ושירת בחיל-השריון. אחרי שהשתחרר מן השירות הסדיר, הוא התגייס למשטרת ישראל, התחתן ונולדו ילדיו. שבתאי התגלה כבעל מסור ואב דואג לצורכי ילדיו ולחינוכם. הוא עקב בחרדה אחר התפתחותם, וכדי לעודד אותם בלימודיהם העמיד את עצמו לדוגמה. הוא חזר ללמוד לבחינות-בגרות, ועבר אותן בהצלחה. בשנת 1975 חזר שבתאי לשרת בצה"ל, במשטרה הצבאית. הוא עבר קורס כחוקר וכעובד במעבדת צילום, ועלה לדרגת סמ"ר. אבל עקב סיבות כלכליות, הוא נאלץ לפרוש מן השירות ועבר לתקופה קצרה לגור במגדל העמק, שם נכנס לשותפות במפעל עצים. המשפחה לא התאקלמה במקום החדש וחזרה לחולון, ושבתאי חזר לשרת במשטרה. גם בהיותו שוטר הוא מילא את חובתו, והמשיך לשרת במילואים בצה"ל. משאת נפשו הייתה להתקדם במשטרה ולהתקבל לקורס קצינים. הוא עבר מבדקים ראשונים ועמד להצטרף לקורס, אבל בינתיים פרצה מלחמת שלום הגליל. שבתאי נקרא לשירות מילואים בממשל הצבאי בלבנון, ומאושר היה כאשר צו הקריאה הגיע לידיו. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), עקב התפוצצות מיכל גז בבית הממשל הצבאי בצור, קרס הבניין וקבר תחתיו את יושביו. בין ההרוגים היה גם שבתאי. בן 37 שנים הוא היה במותו. אחרי שנפל, הועלה שבתאי לדרגת רס"ר. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו רעיה, שלושה בנים, אם, שש אחיות ושלושה אחים. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "חריצות, יושר, מסירות ויוזמה אפיינו את עבודתו. הוא ידע לטפח יחסי רעות וזכה להערכה ואהדה מצד מפקדיו וחבריו לעבודה. שבתאי נענה תמיד לכל קריאה, והיה מוכן לבצע כל משימה שהוטלה עליו. דמותו ודרכו ישמשו לנו מורה-דרך לאורם נחנך את חוקרינו"