חכמון יוסף (“יוסי”, “יוסקה”)
בן יצחק וג'ינה. נולד ביום כ"ה באדר ב' תרצ"ה (30.3.1935) בטריפולי אשר בלוב. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949, אחרי שיוסף סיים בית ספר יסודי בחוץ לארץ ונקלטו לבית עולים, בו ישבו ארבעה חודשים; לאחר מכן עברו למושב חצב שליד גדרה. שם עזר לאביו במשק חמש שנים. גויס לצה"ל בפברואר 1954 ושירת בחטיבת "גבעתי". השתתף במערכת סיני. בזמן שירותו עבר קורס של חובשים קרביים. לאחר ששוחרר מן הצבא למד את מקצוע הטפסנות ונתקבל לעבודה בחברת "סולל-בונה". היה פועל מעולה ופעיל בקרב חבריו הפועלים בריבו את ריבם ובדאגו להם לבל יקופחו – והיה אהוב על כולם. לאחר שנים עבר קורס למזכירות קרן ביטוח מטעם ההסתדרות אבל לא סיים אותו. מדי פעם היה יוצא למילואים וגם במלחמת ששת הימים נמצא באותה מסגרת, וביום השלישי לקרבותיה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל; זה היה בשעה שהיחידה בה שירת יוסף כחובש מחלקתי טיהרה את העיר אל-עריש. בתוך פעולת הטיהור נפצע אחד מאנשינו ונשאר שוכב בחצר נתון לאש האויב מטווח מטרים ספורים. יוסף, שהיה מצורף לכוח, פרץ לחצר, אף כי ידע שסכנה נשקפת לחייו במעשהו זה, וניסה לטפל בפצוע ולחלצו משם, אך תוך כדי פעולתו זו מצא את מותו. הניח אשה, שני בנים ובת, אשר בנפול אביה היתה בגיל רך של שנה וארבעה חודשים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו הוענק לו ציון לשבח על ידי אלוף פיקוד הדרום על גילוי אומץ לב ודבקות במשימה. זכרו הועלה ב"יסודות", הבטאון של הסתדרות פועלי הבניין וגם בחוברת "החטיבה במלחמת ששת הימים".
