חכמוב, איתן
איתן, בן צביה ונחמיה, נולד ביום ד' בכסלו תש"ט (6.12.1948) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "כצנלסון" בגבעתיים, שם התגוררה משפחתו. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "קלעי", במגמה הביולוגית ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. בנעוריו היה איתן חבר בתנועת הצופים בסניף בגבעתיים והיה פעיל במסגרת גדנ"ע-אוויר ואף השתתף בקורס לטיסנאות. איתן היה צעיר עליז ואוהב חיים, ובעל חוש הומור משובב, שהתחבב במהרה על חבריו בבית-הספר, באוניברסיטה ובשירות הצבאי. הוא הסתגל במהירות לכל חברה חדשה וידע לקשור קשרי ידידות אמיצים, בעיקר בזכות נכונותו להאזין לזולת, לשמוע את הבעיות המטרידות את חבריו ולהיות לעזר לכל דורש. הוא היה בעל דרך מחשבה בהירה וצלולה ובעל שיקול דעת רציני ובוגר. גישתו לכל בעייה הייתה יסודית ומעמיקה. נטייתו לסדר ולמשמעת נכרה בכל מעשיו. איתן גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השלים קורס תותחנות טנקים ונשלח לשרת בחטיבת שריון בדרום הארץ. במלחמת ששת-הימים השתתפה יחידתו בכיבוש חצי האי סיני. איתן לחם בגדוד ה"פטונים", שמפקדו היה אהוד אלעד ז"ל ועליו נמנו לוחמים מעולים כשמאי קפלן ז"ל. נפילתם של מפקדים אלה, שהיו נושא להערצתו ודמויות שניסה בכל כוחו לחקות אותן, השפיעה עליו מאוד. לאחר המלחמה סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים ושירת בתקופת מלחמת ההתשה כמפקד טנק וכסמל מחלקה, ביחידת שריון בגזרת תעלת סואץ. איתן מיעט לספר על שירותו הצבאי ועל הפעילות המבצעית. מפקדיו ציינוהו כמפקד מעולה, שקול ונבון, שגילה יזמה ואומץ בעת קרבות מלחמת ההתשה. במחצית אוקטובר 1969 שוחרר איתן מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו למד להפעיל טנקי שלל רוסיים, שהוכנסו לשימוש מבצעי בצה"ל. אמר עליו אחד ממפקדיו: …"לא היינו ידידים קרובים ומעולם לא שוחחנו ארוכות, אך תמיד שמחתי לראותו. היה בו משהו מן הילד, טהור, ישר, צנוע ועם זאת מפקד אמיץ וקר רוח, כאחד גברא רבא…" לאחר השחרור למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים למדע המדינה וליחסים בינלאומיים. הוא סיים את לימודיו בהצלחה והוסמך כבוגר האוניברסיטה במדעי החברה. הוא עמד להתחיל בלימודים לקראת התואר "מוסמך למדעים", אך לא הצליח להגשים את שאיפתו זו. בשנת 1971 החל לעבוד במשרד האוצר באגף מס-הכנסה. הוא היה עובד מסור ונאמן, שהיה ידוע במיומנותו ובגישתו הרצינית והמעמיקה לעבודתו. הוא היה מעורה בחיי החברה בירושלים. עם חוג ידידיו נמנו סטודנטים מהאוניברסיטה העברית וחבריו לעבודה במשרד האוצר. יחד עמם הרבה לתור בעיר, באתריה ובנופיה המיוחדים, יצא לחזות בסרטי קולנוע והצגות תיאטרון וביקר במסעדות המיוחדות לעיר. הוא הרבה לטייל ולסייר בארץ והעדיף טיול במולדתו על פני נסיעה לחו"ל. ביתו בירושלים שהיה מסודר בטוב טעם, היה פתוח לכל אורח והצטיין באווירה נעימה ובקבלת אורחים חמה ולבבית. איתן רכש תקליטים רבים, שהעידו על טעמו המשובח בבחירת מוסיקה. אורחיו נהנו מכישרונותיו הרבים כמבשל ומהארוחות הטעימות שהכין להם. במלחמת יום-הכיפורים השתתף איתן בקרבות הבלימה וההבקעה, נגד המצרים בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, מול גשר פירדאן. בקרב שהתחולל ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), קיבל איתן הוראה לתפוס עם הטנק שלו את מקומו של טנק אחר שנפגע. בדרכו לעמדה החדשה נורו לעברו טילים נגד טנקים. הוא הספיק להזהיר את הטנקים והזחל"מים האחרים והצליח להרחיקם ממקום הסכנה, לפני שנפגע ונהרג באש האויב, בהיותו חשוף בצריח המפקד. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "איתן ז"ל לא שש אלי קרב, אך מרגע שהתייצב לתפקידו ראה במלוא הרצינות את המוטל עליו. חדור הכרה יצא אל הקרב שממנו לא שב. הוא וחבריו שנפלו, חסמו בגופותיהם את האויב ומנעו את השואה שנכונה לנו". חבריו לגדוד הוציאו לאור חוברת ובה דברים על דמותו ועל חבריו לנשק, שנפלו במערכה; חבריו באגף מס-הכנסה הוציאו לאור חוברת לזכרו ולזכר חבריהם לאגף, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, ובה דברים על דמותו, שנכתבו על-ידי חבריו לעבודה.
