חכם, אליהו

אליהו (אלי, כדורי), בן שפיקה ויוסף, נולד ביום י"א בכסלו תש"י (29.11.1952) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי "הבונים" ברמות רמז ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר הריאלי העברי בחיפה. אליהו היה תלמיד טוב ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא הצטיין בכושר גופני מעולה, ושקד לטפחו עוד ועוד, לפיכך הרבה להתעמל ולטייל ברחבי הארץ. הוא אהב לשיר ואהב מאוד לצייר, והתכונן ללמוד בבית-הספר לאומנויות "בצלאל", לאחר שישתחרר מן השירות בצבא. אליהו היה חברותי, אוהב חברה ואוהב אדם. מאז ומתמיד הצטיין בחוש הומור והיה עליז ושמח. הוא היה גם טוב-לב ונדיב, מוכן תמיד לעזור לידיד ונענה לכל בקשה במאור פנים. כל מיודעיו זוכרים אותו כאדם אדיב ומנומס, עדין-נפש ונעים הליכות. מטבעו לא היה בררן ושמח תמיד בחלקו. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, דאג להם וחשב עליהם תמיד. אליהו גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והתנדב לחטיבת "גולני". לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ומפקדו סיפר עליו: "הייתה בו פשטות ודבקות למלא את שהוטל עליו, היה חבר טוב ונכון לעזור לכולם". הוא השתתף רבות בפעילות מבצעית והוענק לו "אות השירות המבצעי". תמיד הקפיד שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב מכתבים הביתה. בימי שירותו ניהל יומן, שרשם בו את המאורעות שאירעו לו מדי יום ביומו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית ברמת הגולן והשתתפה בקרבות נגד כוחות הסורים. בקרב שהתחולל ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) העפיל אליהו בראש חייליו שהסתערו על מוצב החרמון, נפגע באש צלף סורי ונפל בקרב. על גילוי אומץ-לב ואחוות לוחמים הוענק לו ציון לשבח מטעם אלוף הפיקוד, רפאל איתן. וזה תיאור המעשה: "במלחמת יום-הכיפורים שירת סמל-ראשון אליהו חכם ז"ל בגדוד, שהשתתף בקרבות בצפון. ביום 22 באוקטובר 1973, בעת הקרב על החרמון, קיבל הגדוד פקודה לרדת למטה ולנסות לתקוף מכיוון אחר. סמל-ראשון אליהו חכם ז"ל נשאר בשטח תחת אש אויב, כשהוא מטפל בפצועים ומעודדם. אחד הצלפים הסורים ירה בו והרגו. במעשה זה גילה סמל ראשון אליהו חכם ז"ל אומץ לב ואחוות לוחמים". אליהו הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם שנפל בקרב, נלחם יחד עם חבריו, כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם – באומץ ובגבורה, במסירות ובהקרבה". הוריו תרמו לוח זיכרון לבית-הכנסת בקרית שפרינצק בחיפה; גדוד "הבוקעים הראשון" של חטיבת "גולני" הוציא לאור חוברת בשם "לא המלים מדברות על המוות" לזכר חללי הגדוד, ואליהו בתוכם.