חי, עודד

בן אסתר ויחיאל, נולד ביום י"ד בטבת תרפ"ח (7.1.1928) בירושלים. היה בעל מחשבה מעמיקה ומקורית וניחן בכשרונות רבים, בחיי הרוח כבחיי המעשה. את ראשית חינוכו קנה בגן אשר בתלפיות ובבית-הספר היסודי המקומי. בשנתו העשירית הועבר לבית-הספר "תחכמוני", שאת כיתותיו העליונות סיים בהצטיינות. בין כותלי בתי-הספר גילה פעילות רבה ופירסם רשימות רבות ומעניינות בעלוני הכיתה. מבית-הספר "תחכמוני" עבר לגימנסיה העברית ברחביה, תחילה במגמה ריאלית ורק בשנתו האחרונה – במגמה ההומאנית. מגיל 7 היה חבר בתנועת "הצופים" והיה למדריך מרכזי בשורותיה. גם בשורות ה"הגנה" היה פעיל מגיל 14. בהיותו בן 17 עזב את הלימודים והתנדב לבריגדה היהודית ורק שם גילה את מלוא יכולתו הרוחנית והארגונית בעבודתו המסורה בקרב הפליטים בהולנד ובבלגיה. עם פירוק הבריגדה התנדב להישאר באופן לא חוקי באירופה בשליחות ה"הגנה", עבר לאיטליה, שם הכין ובחן את המוכשרים לתפקידי ה"הגנה" בארץ. ביוני 1946 היה מפקד מחלקת "הקלט" אי-שם בהרי האלפים, אחר-כך היה למפקדו של קיבוץ "פרומקה". לא היה קץ לפעילותו ולמסירותו בעבודה. עודד החליף זהות עם ניצול שואה, יוסף סרוקה, ובכך איפשר לו להגיע לארץ ישראל שהיתה סגורה בפני פליטי השואה ובכך פתר את נושא "עריקותו" מהצבא הבריטי. בדרך זו עלו לארץ כ- 150 ניצולי שואה, המקיימים ביניהם קשר עד היום. את התרשמותו מעבודתו שם פירסם עודד ב"דבר השבוע". בשובו מאירופה נרשם כתלמיד באוניברסיטה העברית בירושלים, במחלקה למדעי-הרוח, אולם לא זנח את תפקידיו ב"הגנה" והוטל עליו לארגן את שיעורי חג"ם (חינוך גופני מורחב) בבית-הספר. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הפסיק את לימודיו. תחילה פקד על כיתת סטודנטים, השתתף וגם פיקד על כמה פעולות בדרום ירושלים, בבית-צפאפה וצור-בחר. הופקד על הגדנ"ע ובראשית 1948 נשלח לקורס מ"מים. בחוזרו הופקד על החי"ם בהר-ציון ובנוטר-דם ואף נפצע שם, וכן קיבל תחת פיקודו את פלוגת "יהונתן". בזמן ההפוגה הדריך בקורס מ"כים ועם התלקחות הקרבות נשלח בראש פלוגתו לכבוש את חרבת-חמאמה, בסביבת עין כרם. המשימה הוכתרה בהצלחה, אולם עודד נפל בה, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים. יוסף סרוקה, שעלה ארצה מאירופה תחת זהותו של עודד חי, קרא לבנו עודד על שמו.