חי, משה (מוריס)

בן אברהם ובת-שבע. נולד בשנת תש"ו (1946) בטהרן שבפרס. לארץ עלה עם המשפחה בשנת 1950 והוא אז בן ארבע שנים. בנוה נאמן סיים את לימודיו בבית ספר יסודי והמשיך בבית הספר המקצועי "אורט" בכפר סבא. התמחה בחשמלאות. תחביבו היה ספורט ובו התעניין. ביישן ועניו היה מטבעו ומסור לבני משפחתו. כתום לימודיו ב"אורט" גויס לצה"ל באוגוסט 1965 ושירת בחיל הים במשחתת "אילת" בתפקיד חשמלאי. אהבתו של משה לים ולכל הקשור בו היה לשם דבר בין חבריו ובשכונת מגוריו כולה. עוד מילדותו מצאה זו את ביטויה בהצטיינותו בשחייה, דרך משל, בדיג בנהר הירקון ואף בבניית רפסודה קטנה, אשר שימשה לשיט להנאתו ולהנאת חבריו. לאחר גיוסו היה גאה על שירותו בחיל הים. ולפי הערותיו מפעם לפעם נראה ששנות חייו היפות והמעניינות ביותר היו שתי שנות שירותו באח"י "אילת". משחתת זו אשר בה "התאהב ממש". חודש לאחר טיבוע האניה, שהיה קורא לה "המשחתת שלי", עמד להשתחרר אך לא זכה ליום ההוא. חייל למופת היה, אהוב על מפקדיו ואחיו לנשק, כפי שמפקד חיל הים כותב עליו במכתב התנחומים לאביו והמשיך כי משה הצטיין בחריצותו ושקידתו ועשה כמיטב יכולתו לעזור לאניתו שנפגעה כשנשלחו הטילים המצריים לעברה על ידי האויב ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967) מול חוף רומני שבצפון סיני; עם טיבועה מצא משה את מותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.