יוסף (יוסי), בן אסתר ואברהם, נולד בערב פסח, י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948) בקוצ'ין שבהודו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1956. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר-יובל שבגליל העליון ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-החקלאי במקוה ישראל, והתמחה שם בתחום המטעים והמכונות החקלאיות. יוסף היה תלמיד פעלתן, חבר מועצת התלמידים, נמנה עם חניכי הגדנ"ע והשתלם בקורס מ"כים. הוא היה חובב ספורט, ונמנה עם נבחרת בית-הספר החקלאי במשחקי הכדורגל והכדורסל, השתתף בריצות למרחקים ארוכים ובתחרויות שחייה, וכן בצעדות שונות. הוא אהב לטייל, בעיקר בגליל העליון. יוסף גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס מ"כים חי"ר, בקורס קציני חי"ר ובקורס קציני חבלה. הוא נחשב קצין טוב ואחראי הממלא את תפקידו ביעילות ובמסירות. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "הוא איש שדה יעיל, בעל יזמה ומרץ בלתי-רגיל, בעל אמביציה חזקה, תושייה וכושר אלתור". אחד מפקודיו מספר, כי "יוסף בא אל חייליו בתביעות בלתי-מתפשרות לביצוע מושלם באימונים ובמסעות המפרכים, אך דאגתו להם הייתה רבה והוא ניסה ככל יכולתו להקל עליהם". על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשנה אחת נמנה עם המשרתים בצבא הקבע. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר יצא להדריך בני נוער בחוות הנוער החקלאי בעפולה, ומיד עם בואו שמה קנה את לבות תלמידי החווה ועובדיה, במרצו ובנכונותו לסייע ולעזור לכול. יוסף היה אוהב אדם, כיבד את רגשות הזולת, התחשב בבריות ולא שמר טינה. חברו מספר עליו ש"הייתה בו מסירות אין-קץ, וניתן היה לסמוך עליו בכל עניין". הוא היה קר-רוח, רגוע והתנהגותו שקולה. הוא רחק מן השגרה, לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. יוסף אהב מאוד את בני משפחתו, ועבד הרבה במשק הוריו, מזריחת החמה ועד שקיעתה, במרץ רב, בחריצות ובהתמדה מרובה. בשנת 1972 נשא את חברתו מרגלית לאישה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים חש אל יחידתו ונשלח לחזית בסיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), הוא יום שמחת תורה, נפל יוסף במחנות אבו סולטן. על גילוי אומץ-לב, תושייה, קור-רוח ודבקות במשימה, צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל. וזה תיאור המעשה: "במלחמת יום-הכיפורים פיקד סרן יוסף חי ז"ל על נגמ"ש בקרבות בחזית סיני. ביום 18 באוקטובר 1973 נתקל כוח שלנו במארב מצרי במחנות אבו-סולטאן. פלוגתו של סרן יוסף חי ז"ל הסתערה על מוצב מצרי, שממנו נורתה אש ובמהלך ההסתערות נפגעו שני נגמ"שים. סרן יוסף חי ז"ל קפץ מהנגמ"ש, הסתער על עמדת המקלע במוצב ושיתק את המוצב ברימונים. לאחר מכן שב אל הנגמ"ש וחיפה במקלע על פינוי פצועים מנגמ"ש בוער. סרן יוסף חי ז"ל אסף רימונים מהפצועים שפונו, הסתער על עמדה נוספת ושיתק גם אותה. תוך כדי לחימתו נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן יוסף חי ז"ל אומץ לב, תושייה, קור-רוח ודבקות במשימה". יוסף הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרדס חנה. השאיר אחריו אישה ובן, אם, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף היה בחור אמיץ-לב, אשר מילא את כל המשימות שהוטלו עליו, תוך גילויי גבורה עילאיים וחירוף נפש. הוא היה חביב על מפקדיו ועל חבריו לנשק, ונפילתו היא אבידה כבדה ליחידתנו".