חי, הרצל

הרצל, בן פרחה ודניאל ז"ל, נולד ביום י"ט בטבת תשט"ו (13.1.1955) במושב אחיטוב שבעמק חפר. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "יכון" בעמק חפר, ואחרי-כן החל ללמוד בבית-הספר "נעורים", את מקצוע חשמלאות הרכב. בתקופת לימודיו התיכוניים הצטרף הרצל לתנועת הנוער העובד והלומד, ובמקביל ללימודים בבית-הספר לחניכים "נעורים", עסק בעבודה מעשית במוסך בנתניה. הרצל היה נער שקט ועניו, אך יחד עם זאת היה עליז; תמיד היה מחייך ומתלוצץ, וכבר מילדותו היה פעיל בכל חגיגה או שמחה. הרצל אהב בני אדם, האמין בהם ותמיד אהב להיות בחברת אנשים. לכן רכש לו חברים רבים מאוד. חבריו אהבו להיות בחברתו, בביתו או בביתם הם, מיהרו להתייעץ בו לפני כל מעשה ובקשו תמיד את קרבתו. כל אדם שבא עמו במגע – בעבודה, בלימודים או במפגשים חברתיים – חיבבו ממבט ראשון וראה מיד את תכונותיו הטובות, את אהבתו לבריות ואת שמחת החיים העצומה שלו. הרצל ידע תמיד ליצור קשר עם אנשים שונים, ומצא מיד שפה משותפת עם כל אדם. מטבעו אהב לעזור לאחרים ומעולם לא השיב פני אדם ריקם. הוא תמיד מצא פנאי לידיד – לשיחה, לבילוי משותף, לעזרה ולסיוע בעבודה. הוא היה חביב על הכל – גם בקרב חבריו וגם בקרב בני משפחתו. בהיותו בן שלוש-עשרה שנים נפטר אביו בתאונת דרכים, והרצל עבר אז תקופת משבר קשה ביותר. הוא היה קשור מאוד לאביו, ולאחר מותו הבין הרצל מה יהיה תפקידו המיוחד בקרב המשפחה. הוא הרגיש עצמו מבוגר מכפי שנותיו, התנהג בבגרות רבה יותר ולמרות שבילדותו אהב מאוד להשתובב, ידע שהמצב החדש דורש ממנו רצינות ומאמץ רבים ביותר. הוא השתתף בנשיאה בעול האחריות על המשפחה בכל דרך. בעיקר השתדל לסייע לאמו להתגבר על המצב הקשה ומעולם לא ניאות להשאירה לבדה. הוא קיים קשר מיוחד גם עם אחיו ואחיותיו, ומילא לגביהם את תפקיד האב במשפחה. הרצל היה קשור ביותר למשפחתו, והשתדל תמיד להיות בקרבתם ולבלות כל רגע פנאי בחיק משפחתו. הוא היה קשור גם לבני משפחה רחוקים, וכולם העריכוהו על שנטל על עצמו משא אחריות כבד כל-כך ועמד בו בהצלחה רבה כל-כך, למרות גילו הצעיר. כשנה לפני גיוסו, בפברואר 1972, עזב הרצל את עבודתו וחזר למשק, כדי לסייע לאחיו בעבודות החקלאות. את העבודה במשק עשה בשלמות ובאהבה; תמיד ניסה לשפר ולשכלל, והשקיע בה את כל כוחותיו ומעייניו. הוא אהב את האתגרים שהעבודה החקלאית הציבה בפניו, מעולם לא התייאש ולא הפסיק מלאכה שנטל על עצמו לפני סיומה, ומעולם לא אמר "אינני יכול" או "אינני יודע". תמיד ניסה, למד, התאמץ – והצליח. הרצל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק, הוצב ביחידת שריון בתפקיד טען-קשר. בטירונות היה הרצל תמיד הראשון, תמיד סייע לנחשלים ולמרות הקשיים הרבים מעולם לא התחמק ממתן עזרה לזולת. כשהיה בא הביתה בחופשות מהצבא היה הבית מלא חברים, שבאו לראותו ולשוחח עמו – והחצר שליד הבית הייתה מלאה מכוניות שדרשו תיקון. הרצל חילק את זמנו בין בני המשפחה וידידיו לבין העבודות שדרשו עשייה. באותה תקופה פיתח הרצל תחביב מיוחד- הוא עסק בחידושים של חפצים ישנים והצליח בכך כל כך, עד שאיש לא האמין למראה עיניו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף הרצל בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (7.10.1973) באזור קוניטרה ליד החרמונית, נפגע הרצל מצרורות מקלע שעה שנחלץ מטנק פגוע. הוא נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחדרה. השאיר אחריו אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.