חירובסקי, פבל (‘פנחס’)
בן יז'י (ישראל) ז"ל ופאולינה. נולד ביום כ"ז באייר תרצ"ט (18.5.1939) בלבוב שבפולין. הוא היה בן שלושה חודשים כשפרצה מלחמת-העולם השנייה, וילדותו עברה עליו בנדודים רדופי-אימה ובתנאי-חיים קשים. את תחילתה של המלחמה עשתה המשפחה במחנה Ju-Lag. בשנת 1943 ברחו ההורים עם שני ילדיהם – פבלו וקריסטינה – והסתתרו בביוב Peltev, שהיה נהר תת-קרקעי. 14 חודשים חיו שם בתנאים של מחנק, לחות ורעב. כשנכנסו הרוסים ללבוב, בשנת 1945, מלאו לפבל חמש שנים. החיים בקרקוב, לשם עברה המשפחה להתגורר, היו מאושרים – על-אף התנאים הכלכליים הקשים – לעומת השנים הקשות שלפני- כן. כאן למד פבל ב'יסודי וב'תיכון' והשתלם בלימודים גבוהים כטכנאי-שיניים. בשעותיו הפנויות היה ממהר למועדון-הספורט המקומי או שוקע בקריאת ספרות יפה. בשנת 1957 עלה לארץ, נשא לאישה את יולנדה, ונולדו להם בן ובת – ירון וענת. המשפחה הצעירה התגוררה בקרית-מוצקין שליד חיפה, ופבל עבד שם במקצועו כטכנאי-שיניים. ביום 11.5.1960 גויס פבל לצה"ל והוצב לחיל-הרפואה. ביחידתו סייע בריפוי שיניים. כאשר השתחרר, כתב מפקדו: "חייל ממושמע, המבצע את המוטל עליו לשביעות-רצונם של הממונים עליו". במשך שנות-שירותו כחייל-מילואים הועלה לדרגת סמל-ראשון. הוא נטל חלק במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. בשנת 1975 נפטר אביו, ופבל לקח על עצמו את הדאגה לאמו. ביום י"ב בניסן תשל"ח (19.4.1978), כשהיה ביחידתו במסגרת שירות-מילואים, עברה בקרבת-מקום משאית צבאית, נושאת ציוד-רפואי, התדרדרה בשיפוע הדרך ופגעה בפבל שהלך רגלי. הוא נפצע אנושות ונפטר לאחר זמן קצר – והוא בן 39. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבצור-שלום. השאיר אחריו אישה, בת ובן, אם ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, ד"ר הריס: "פבל הצטיין תמיד בהיענותו לכל קריאה לשירות ולכל משימה שהוטלה עליו. תמיד ביצע את המוטל עליו במסירות וביעילות, בשקט ובצנעה. הוא הצטיין ביחסיו החבריים עם כל הבריות, מקובל ואהוד על כל החיילים. לאחר תקופת-ילדות קשה רצה פבל להקים משפחה בארץ-הקודש ולגדלה בשקט ובטחה, שהוא לא זכה לכך מעולם בילדותו. מי יתן וילדיו יגדלו עם אותה הרוח הרצה פבל להעניק להם".
