חימו, שמואל

בן שרה ויצחק מאיר, נולד ביום י"ב בכסלו תשכ"ג (9.12.1962) בתל-אביב. כשהיה שמואל בן 3cשנים, עברו הוריו לגור באשדוד. שם הוא למד בבית-הספר היסודי "שקמים" ובבית-הספר התיכון ג'. שמואל הצטרף לתנועת "הצופים", והקדיש הרבה מזמנו וממרצו לתנועה זו. הוא השתייך ל"הפועל אשדוד", ובקבוצה זו שיחק כדורסל תקופה ממושכת. שמואל היה נער מופנם, שקט, מעולם לא התלונן, ותמיד מוכן היה לעזור לזולת. בהיותו בכיתה י' התחיל להתארגן גרעין נח"ל בתנועת "הצופים". שמואל הצטרף לגרעין, והפך להיות הרוח החיה בו. הוא גייס חברים, מצא מקום למפגשים בתוך מקלט, שסידרו וקישטו, כדי שישמש כמועדון לחבריו. הגרעין התגבש, ונועד להצטרף לקיבוץ חולית. כשסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, שהה שמואל זמן-מה בקיבוץ, כדי ללמוד אורחות החיים בו וכדי להתכונן לקראת החיים בגרעין. בחודש ינואר 1981 הוא התגייס לצה"ל, ושירת בנח"ל מוצנח. שמואל עבר בהצלחה קורסים אחדים. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, הוא עלה עם גדודו ללבנון. בערב ראש השנה תשמ"ג (16.9.1982), יומיים אחרי רצח נשיא לבנון באשיר ג'ומאייל, התקדמו כוחות צה"ל לעבר מערב ביירות. על גדודו של שמואל הוטל לעבור גשר. חלק מן הכוח הצליח לעבור, אבל אש עזה ששלח האויב מנע את המשך המעבר. כוח צה"ל נתקע, כשהוא חצוי משני עברי הגשר. מפקדי הגדוד ידעו כי רק פעולה נועזת של לוחמים יחידים תוכל לרתק את אש האויב, לשתקו ולאפשר את המשך המעבר על הגשר. שמואל התנדב למשימה זו. כרבע שעה נמשכה לחימתו, ובאותו זמן הצליח כוח צה"ל לעבור את הגשר. אבל שמואל נפגע באש האויב ונפצע. למחרת, בראש השנה תשמ"ג (17.9.1982) הוא מת בבית-החולים. בן 20 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון אריאל שרון כתב למשפחתו: "שמואל שירת בגדוד נח"ל מוצנח. הוא היה חבר טוב לכל חבריו, ממושמע, בן גרעין, אחד מעמודי התווך בגרעין". אחרי שהסתיימה המלחמה בלבנון, המליץ סגן מפקד גדודו בפני הממונים עליו להעניק לשמואל אות ציון לשבח. עברו כשלוש וחצי שנים והאות הוענק למשפחתו של שמואל. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי באשדוד. הוא השאיר אחריו הורים ואח. אמו נפטרה כשנה אחרי שנפל. על-שמו הוקמה באשדוד קבוצת כדורסל, "קבוצת שמואל"