חייק, צחי

בן שולה ואליהו. נולד ביום ב' באייר תשל"ז (20.4.1977) בפתח תקווה. צחי היה ילד רגיש ונבון, אשר במהלך שנות התבגרותו ולימודיו השכיל לפתח את כשרונותיו ולהשקיע בתחומי העניין שלו. כאשר היה צחי בן תשע נפטרה אמו. הוא ואחיו גודלו על ידי אביהם וצחי למד להתמודד עם היתמות מאמו באופן בוגר ושקול. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "פיק"א" בפתח תקווה, המשיך בחטיבת הביניים "אחד העם" וסיים בבית-הספר התיכון "עמל ב'" בעיר, במגמת מחשבים. לאורך כל שנות לימודיו היה צחי תלמיד בולט ואת לימודיו התיכוניים סיים בהצטיינות. צחי אהב במיוחד את תחום המחשבים, שהיה עבורו עולם בלתי נדלה. שעות רבות בילה בחדרו, ליד המחשב הביתי, כשהוא מתכנת ועובד בו. בד בבד עם השקעתו בלימודים היה צחי פעיל באגודת "מלב אל לב" בפתח תקווה, שליד בית החולים "השרון". בזמנו הפנוי אהב צחי לקרוא ספרים, בעיקר ספרי מדע בדיוני וצפה בסרטים. הדבר הבולט במחברות שצחי השאיר אחריו משנות לימודיו, אינו חומר הלימוד השוטף הרשום בהן, אלא האיורים והציורים הרבים שמעטרים אותן. אהבת הציור היתה תחביב נוסף של צחי והוא שרבט וצייר בכל רגע פנוי. כאשר סיים את לימודיו התיכוניים כאמור, בהצטיינות, החליט צחי להמשיך לשנת לימוד י"ג – שנת עתודה – במכללה לטכנאים ולהנדסאים של בית-הספר "עמל ב'", לשם קבלת תואר טכנאי בהנדסת תוכנת מחשב. פרויקט הסיום של צחי לקבלת התואר, נחשב כפרויקט לדוגמה בבית-ספרו. ביולי 1995 התגייס צחי לצה"ל והחל קורס לטכנאי מערכות מחשב בבסיס בה"ד 7, במסגרת חיל הקשר. הקורס נמשך כשבעה חודשים וחצי וצחי יצר קשרים הדוקים עם חבריו לקורס. חבריו של צחי מספרים שבקורס היה חניך מצטיין, שקול ונבון. חבר טוב, שידע לעזור ולתמוך בשעות הלחץ והיה ראשון להתנדב לכל משימה. צחי סיים את הקורס בהצלחה והוצב בגדוד דרומי של חיל הקשר. הוא לא הספיק לשרת זמן רב בגדוד, אך מפקדו מספר שצחי הגיע עם חוות דעת מצוינות מהקורס הארוך והקשה שעבר. תפקידו היה הפעלת ותחזוק מערכות המחשוב של העוצבה וצחי עורר ציפיות גדולות. הוא יצר רושם של חייל מקצועי מאוד ואחראי היודע היטב את עבודתו. ביום ח' בחשוון תשנ"ז (20.10.1996) נפל צחי בעת מילוי תפקידו. בן תשע עשרה וחצי היה בנופלו. הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה, סמוך לפתח תקווה. צחי השאיר אחריו אב ושלושה אחים – אילן, אספי ורלי. מתוך דברי ההספד של האח, אילן: "אתה היית מקור גאוותנו, עטרת ראשנו, הבנימין שבמשפחה./ אהבנו אותך ורצינו אותך וריצינו אותך./ נתנו לך הכל – ואתה לא ביקשת דבר./ הקפנו אותך בחום ודאגנו לך – ואתה מעולם לא התלוננת ולא הרמת קול./ היית צנוע ושקט, חכם ושקול, מוכשר ומוצלח, טוב לב ובעיקר – רגיש./ לעצמך, לסובבים אותך. עבר חודש ואנחנו עדיין לא מאמינים./ והחדר שלך ריק ודומם./ והמחשב שלך שכה אהבת – נותר מיותם./ ואי-אפשר יותר לשאול: איפה צחי, ומתי הוא בא./ ואתה פה כל כך חסר לנו".