fbpx
חיינה, ננסי

חיינה, ננסי


בת רחל ואפרים שי. נולדה ביום כ"ה בתשרי תשכ"ו (21.10.1965) במושב רמות מאיר, אחות לאליעזר ושרית. לידתה של ננסי לוותה בהתרגשות גדולה, כי היתה הבת הבכורה להוריה והנכדה הראשונה במשפחה. בהיותה פעוטה עקרה המשפחה לאשדוד, שם ביקרה ננסי לראשונה בגן הילדים. ננסי היתה ילדה נעימה, נוחה וחברותית. כבר אז ניתן היה לזהות בה כשרון מנהיגות טבעי וכאשר שיחקה עם הילדים היתה תמיד המובילה ובמשחקי תפקידים העדיפה את אלו של המורה או הגננת. עד כיתה ו' ביקרה ננסי בבית-הספר היסודי "מירון". גם במסגרת זו באו לידי ביטוי המרץ ושמחת החיים שלה – ננסי היתה תלמידה פעילה שהעדיפה תנועה ועשייה על ישיבה ממושכת בכיסאה. בחטיבת הביניים ובתיכון למדה בבית-הספר "מקיף ב'", במגמת שרטוט טכני. ננסי הוקירה וכיבדה את מוריה, והשיגה הישגים נאים. ננסי גויסה לשירות חובה בצה"ל בשלהי ספטמבר 1983. היא חיכתה בקוצר רוח לתקופת השירות, וכאשר הגיע לבסוף יום הגיוס המיוחל לא נטה ליבה אחר תפקיד זה או אחר – עצם הגיוס לווה בהתרגשות ובסיפוק רב. בסיום הטירונות נשלחה לקורס "בקרת ירי". ננסי היתה מרוצה במיוחד מהשיבוץ, כי הקבלה לקורס חייבה שירות של שנה נוספת בקבע, תנאי שעלה בקנה אחד עם רצונה העז לתרום ולהיתרם במסגרת צה"ל. בתום הקורס נשלחה ננסי לשרת בבסיס חיל האוויר בעובדה. על אף המרחק מבית ההורים, והנסיעות המייגעות בכל יציאה אל מחוץ לגבולות הבסיס, היתה ננסי שבעת רצון מתפקידה. לאחר כשנתיים עברה לשרת בבסיס קרוב יותר לבית הוריה, ולמעט ימי התורנויות יכלה ליהנות מחברת המשפחה מדי יום. ננסי אהבה את חיי הצבא, ובחרה להמשיך ולשרת במסגרת זו כנגדת, גם לאחר שסיימה את שירות החובה ושנות הקבע. עד יום נפילתה ביצעה מגוון תפקידים בחיל האוויר ובחיל התחזוקה. בכל יחידה בה שירתה השתלבה ננסי ללא קושי, בזכות מזגה הלבבי והנוח, היסודיות והאחריות בהם עשתה את עבודתה. בתפקידה האחרון שימשה כרכזת תחום הציוד האישי למתגייסים בבקו"ם, תפקיד מלא אתגר במדור מורכב ועתיר תקציב, שקיבלה בזכות כישוריה הרבים. ננסי התמודדה בהצלחה עם קצב העבודה המאומץ, הכפוף לתכתיבי לוח זמנים צפוף והתבלטה במתן שירות משופר ליחידות השונות. היא אף הומלצה ליציאה לקורס קצינות, קידום בו רצתה בכל מאודה. כך תיאר אותה מפקדה: "תמיד השרתה אווירה נעימה ונינוחה סביבה, בכל בוקר היתה נכנסת ליחידה כשחיוך פרוס על פניה. היתה ראשונה להתנדב לכל פעילות חברתית, כשמול עיניה מטרה אחת – גיבוש ויצירת אווירה חיובית. ננסי ביצעה את תפקידה בצורה יעילה ומקצועית מעל ומעבר, שאפה לשלמות בביצוע מטלותיה תוך הפגנת יושר ומיומנות והיוותה מודל לחיקוי…". ננסי אהבה לרקוד ריקודי עם, ובאחת ההרקדות הכירה את בחיר ליבה ובעלה לעתיד, אבי. במרץ 1990, לאחר שלוש שנות חברות, נישאו השניים בטקס חתונה מפואר והשמחה היתה רבה. לאחר כשנה נולדה בתם, ספיר. אבי היה בן-זוג אוהב, מעודד ותומך, שותף שווה, אשר עשה ככל יכולתו כדי לסייע לננסי לתמרן בין דרישות תפקידה בצבא לבין אלו של תפקידה כרעיה וכאם. ביום ח' באלול תשנ"ה (2.9.1995) נפלה ננסי בעת מילוי תפקידה, בתאונת דרכים שאירעה באיזור חדרה. רכב שנסע בנתיב הנגדי סטה ממסלולו והתנגש ברכב בו נסעה. בת שלושים היתה בנופלה. ננסי הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותירה אחריה בעל, בת, הורים, אח ואחות. זכרה הונצח בחוברת זיכרון, ובערב זיכרון בנושא המלחמה בתאונות הדרכים.

דילוג לתוכן