חיימוב, מנחם

בן תמרה ויצחק. נולד ביום ל' בניסן תשמ"ג (13.4.1983) בירושלים. אח לעליזה, ניסן ומרדכי. למד בירושלים, בבית הספר הממלכתי-דתי "ברנדט" שבשכונת נווה יעקב, ובישיבה התיכונית "קריית נוער". בכיתה י' החל ללמוד אלקטרוניקה ובשל נטייתו לתחום זה, כמו גם למחשבים, המשיך לכיתות י"ג-י"ד. מנחם היה אדם שקט שתוכו כברו. עזרה לזולת הייתה אחד הערכים העיקריים שבהם דבק והוא הרבה לעזור לזקנים. השתדל לתרום למוסדות של תורה והקפיד לקבוע עתים לתורה מדי שבוע. מנחם גויס לצה"ל ביולי 2001, ובסיום טירונות כללית בת חודש החל ללמוד בכיתות י"ג-י"ד. עם סיום לימודיו, בספטמבר 2003, החל את שירותו בחיל האוויר ושירת בבמצ"א 108. מספר מפקדו: "החל מיומו הראשון של מנחם עמנו הכרנו את תכונותיו: נעים הליכות, חודר ללבבות ונכון להתנדב לכל מטלה קלה או קשה. למדנו על הדרך בה התחנך ועל הערכים שספג בבית. מורשת ישראל ואהבת ישראל – ערכים אלה כיוונו אותו להרחיב את השכלתו, להתקדם מבחינה מקצועית ולתרום רבות בשירותו הצבאי." מפקדיו של מנחם העריכו אותו מאוד ואף אמרו לו כי רק אחת לכמה שנים מגיע חייל כמוהו, חייל שכל מפקד היה רוצה תחת פיקודו. מנחם נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז באייר תשס"ד (18.5.2004) והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר הורים, אחות ושני אחים. כתבו ההורים: "מנחם ילדנו היקר, היית אהוב על כולם, שקט וביישן, מעולם לא התלוננת על שום דבר שבעולם. תמיד היית חביב על חבריך ועל המחנכים שלך, ובכל הזדמנות נחלצת לעזור או לפחות להציע את עזרתך. אנחנו אוהבים אותך ותמיד נזכור אותך. עליך נאמר: 'ה' לא יגבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני'. אותו יום ארור שבו נלקחת מאתנו ורגעיך האחרונים יהיו חרוטים בלבנו." (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)