חיימוביץ, שמואל-שלמה

בן מאיר ורבקה. נולד ביום כ"ה בסיון תש"ד (16.6.1944) בגאלץ אשר ברומניה. כאשר מלאו לשמואל שלוש שנים עבר עם הוריו לאוסטריה בדרכם לארץ. באוסטריה שהה כשנה ואז עלתה המשפחה למחוז חפצם. בתחילה שהו ההורים עם בנם במעברה באבו כביר ולאחר מכן עברו לבני ברק. הוא למד בבית הספר היסודי על שם רמז בעיר. השתייך לתנועת נוער ועמה יצא לטיולים ומסעות רבים ברחבי הארץ ואהב את הטבע – ומראות הנוף השונים.אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי לא היה לבו נתון ללימודים כי רצה ללמוד מקצוע חדש ואז החל לעבוד כשוליה במעבדה של טכנאי שיניים ומצא את סיפוקו במקצוע זה. לצה"ל גויס במאי 1963 ושירת כנהג בחיל האספקה. בהשפעת הצבא חלו בו שינויים והוא נעשה מתון יותר; הוא התבגר בנפשו. מעולם לא התאונן על תפקידו הקשה. בעת שירותו הצבאי הראה מסירות רבה למשפחתו. כתום שירותו החל לעסוק כשכיר במקצועו ועבד במעבדה כטכנאי שיניים בתל אביב. לא עבר זמן רב והוא קיבל תפקיד אחראי במקום עבודתו זה. רופאי השיניים שהכירוהו המריצו אותו ועודדוהו להרחיב את ידיעותיו ולהשתלם במקצועו בצורה תיאורטית ואז התחיל להתעסק בספרות המקצועית. החל לרקום תכניות על הגשת בחינות בגרות ולימודים אוניברסיטאיים במגמת טכנאות שיניים. בימי מלחמת ששת הימים היה בשירות מילואים אבל לא שירת ביחידה קרבית ואז הוכיח את עצמו כחבר נאמן ומסור. ערב ערב היה בא הביתה לראות את הוריו אבל לפני כן היה בא אל הורי חברו שהיה במילואים ושנמצא ביחידה קרבית ועודד אותם. בנובמבר 1967 לקח לו אשה והיה שמח בחלקו אלא שהאושר לא ארך הרבה, כי ביום ט' באייר תשכ"ח (7.5.1968) בשעת מילוי תפקידו עלה רכבו על מוקש באיזור רומני שבצפון סיני וכך מצא את מותו. הניח אשה בהריון: בנו אשר נולד כחמישה חודשים אחרי נפול אביו, נושא את שמו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.