חיימוביץ, אריה
בן מרים ויצחק, נולד ביום כ"ג בחשוון תשי"ב (22.11.1951) בתל-אביב. אריה למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי" וב"תיכון חדש" בתל-אביב. הוא היה ילד רגיש, אהב טיולים וטבע, ואף הצטרף כחבר ל"חברה להגנת הטבע". כשהיה נער היטיב אריה לשחק שח מט. הוא הקים יחד עם חברו, ילד בגילו, "חבורה סודית", ושמה "חומה ומגדל". מטרת "החבורה" הייתה "להשיב את הנוער אל ערכי הציונות והבנייה". החבורה יזמה איסוף בגדים מתלמידי בית-ספרו עבור ילדי המעברות. אריה היה נער חייכן, מאמין בטוב ומסור למשפחתו. חבריו אמרו עליו: "אריק היה של אלפי גוונים, סמל התמימות, אידיאליסט קיצוני, חובב טבע מושבע, המחפש אחרי השלמות". לפעמים היה נוסע על אופניו מתל-אביב לירושלים. תמיד חייכן, מלא רעיונות, רציני ומצחיק כאחד. באוגוסט 1970 התגייס אריה לצה"ל, ושירת בחיל-השריון. מטבעו הוא לא נטה לחיי צבא, אבל מילא את חובתו בנאמנות. הוא השתלם בקורסים כנהג-טנק וכמש"ק-טנק. ב-1972 עבר אריה קורס מפקדי טנקים, ועלה לדרגת רב"ט. באוגוסט 1973, הוא השתחרר מצה"ל וחזר ללימודים ולעבודה. במלחמת יום-הכיפורים לחם אריה כמפקד-טנק ברמת הגולן. אחרי כן, הוא התנסה בסוגים שונים של עבודה ולימודים. באוניברסיטה העברית למד אריה חקלאות, ביולוגיה, אדריכלות נוף – מקצועות שהיו קרובים לליבו. הוא למד אמנות ב"בצלאל", צייר, שרטט, צרף עגילים. הוא עבד כגנן, כשוטר וכמקדם מכירות. בשלב האחרון של חייו עבד אריה בחברת מחשבים ברמת-גן. הוא המשיך למלא תפקידו בשירות המילואים, ובאפריל 1982 עבר קורס ובסופו עלה לדרגת סמל. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נקרא אריה לשירות במילואים ולחם בלבנון. ביום י' באייר תשמ"ג (23.4.1983) הוא היה במשמרת לילה במוצב ברמת הגולן, מול העמדות הסוריות. במוצב אירעה תאונת נשק ואריה נהרג. בן 31 שנים הוא היה במותו. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "אריק היה איש צוות טנק מצטיין ומסור ליחידתו. הוא שירת ביחידה כשבע שנים, ותמיד בחיוך ובלא תלונות. היה אהוב על חבריו ומפקדיו". הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו
