חיים, ציון

בן מרים ואברהם, נולד ביום ד' בתשרי תשי"א (15.9.1950) במושב עמקה שבגליל המערבי. ציון היה בן למשפחה מסורתית, מיוצאי תימן. בהיותו ילד עברה המשפחה לגור בחולון, ובה הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "ישורון". ציון השלים שמונה שנות לימוד, ולאחר מכן יצא לעבוד. במהלך עבודתו הוא רכש מקצוע כאופה וקונדיטור. בנובמבר 1968 התגייס ציון לצה"ל, ושירת בחיל-השריון. לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר, בשנת 1971, הוא מילא את חובתו במילואים. ציון לחם במלחמת יום-הכיפורים. אחרי המלחמה הוא התחתן ונולד בנו בכורו. כעבור שנתיים התאלמן ציון ולקח על עצמו את הטיפול בילדו הקטן. ידידיו סיפרו על מסירותו של ציון לילדו היתום. הוא התחתן שנית ונולדה בתו. כשפרצה מלחמת שלום הגליל התגייס ציון ויצא עם יחידתו ללבנון. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), הוא התקדם בטור נגמ"ש בבקעת הלבנון, ליד הכפר מזרעת-עזי. מטוס סורי הפציץ את הטור, ופגע בנגמ"ש שבו נסע ציון. שלושה חיילים נהרגו בהתקפה. ביניהם היה ציון. בן 31 שנים הוא היה במותו. ציון הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו רעיה, בן, בת, אם וחמישה אחים. אשתו הייתה בחודש השביעי להריונה כשנפל. שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "ציון נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בחיל השריון. היה חייל מצטיין ואהוד על הכול". מפקד יחידתו כתב עליו: "למרות הבעיות הקשות שהיו לו במשפחתו, מילא ציון בנאמנות את חובתו הצבאית. נפילתו היא אבידה קשה למשפחתו. נפל בן שהיה אח וחבר יקר, עוזר ומקל על כל השוהה במחיצתו. התום, השקט והשלווה היו נחלתו והם שיחזיקונו בעתיד".