בת אביטל ומיכאל, אחות לאורן ולסמדר. נולדה בהרצליה ביום כ"ז באייר תשמ"ז (26.5.1987). סיגל גדלה והתחנכה בהרצליה: למדה בבית-הספר היסודי "ויצמן", בחטיבת-הביניים "שמואל הנגיד" במגמת המחול ובבית-הספר התיכון "ראשונים" בכיתת המחוננים, כשהיא מרחיבה את לימודי המחשבים ל-10 יחידות ולימודי הכימיה ל-5 יחידות. סיגל שאפה לשלמות והשתדלה להצטיין בכל. ואמנם בכל שנות לימודיה זכתה בתעודות הצטיינות בלימודים ובהערכה על כישוריה במחול. בתקופת בית-הספר היסודי היתה חברה בלהקת הריקודים הבית-ספרית ונבחרה לייצג את כיתתה בקורס כתיבה יצירתית. נוסף על היותה תלמידה מצטיינת, עסקה בתחומים רבים. יותר מכל אהבה לרקוד, תחביב שנמשך עד גיוסה לצה"ל, ותמיד הופיעה בטקסי בית-הספר. בכיתה ו' נסובו חייה של סיגל סביב המחול. נוסף על השתתפותה בטקסים השונים, נהגה להמציא ריקודים לצורך קבלה למגמת מחול בחטיבה, ולקראת מסיבת הסיום. גולת הכותרת בתקופה זו היתה ריקוד בבת-המצווה בפני קהל האורחים. אך סיגל לא הסתפקה בריקוד ובמשך מספר שנים הקדישה זמן גם להתעמלות קרקע ומכשירים וכן לשחייה ולג'ודו. במסגרת "אגודת בני הרצליה", שאליה השתייכה, זכתה במספר רב של מדליות ותעודות הערכה. סיגל גילתה כישורים גם בתחום המוזיקלי. היא ניגנה בכלי נגינה רבים ומגוונים: חלילית, אורגן, מפוחית, גיטרה, קלרנית, סקסופון וחצוצרה. בחגיגת בת-המצווה שלה, נוסף למופע הריקוד שהכינה, הופיעה גם בנגינה בסקסופון. וכך נכתב על סיגל בספר המחזור של בית-הספר "ויצמן": "אוהבת לעזור בכל התחומים, תחביביה הם שחייה, נגינה וריקודים. ילדה עם אופי ויופי נהדר, ילדה שמצטיינת בכל דבר." סיגל חונכה על אהבת הארץ והמדינה ולמדה להכיר את הארץ וטיילה עם משפחתה לאורכה ולרוחבה – ממבצר נמרוד שבצפון ועד אילת שבדרום. סיגל תיכננה להמשיך ללימודים גבוהים ולכן הקפידה על לימודיה בתיכון והשקיעה רבות. הישגיה הגבוהים באו לידי ביטוי בתעודת הבגרות ובטרם גיוסה אף ניגשה לבחינה הפסיכומטרית. סיגל נפרדה מהעולם מבלי לדעת שזכתה בתעודת בגרות מצטיינת של מחזור הלימודים תשס"ה מטעם משרד החינוך. סיגל התגייסה לצה"ל בראשית דצמבר 2005 למסלול ייעודי לקצונה בחיל-הרפואה. המסלול כלל טירונות בת חודשיים בבסיס "שבטה" ולאחר-מכן קורס חובשים קרביים בבה"ד 10. לדברי מפקד הבסיס, לנוכח כישוריה ציפו כי תתקדם בתפקידים בחיל. במהלך קורס החובשים סיגל החלה לחוש ברע אך ניסתה להתגבר ולהמשיך הלאה. סיפר מפקד הבסיס: "כחניכה בקורס חובשים ייעודי לקצונה בבית-הספר לרפואה צבאית היתה סיגל בתחילת דרכה הצבאית עת חלתה. למרות הקשיים הגופניים, המשיכה את השתתפותה בקורס ואף סיימה אותו, תוך הפגנת מסירות וכושר התמדה. מפקדיה וחבריה לקורס התרשמו עמוקות מנועם הליכותיה, מצניעותה, מרצינותה, מהפקחות ומהעצמאות שגילתה בביצוע כלל המשימות שהוטלו עליה." סיגל המשיכה בקורס עוד חודש לערך למרות מחלתה, אך מצבה הידרדר מיום ליום ויכולת התפקוד שלה ירדה מרגע לרגע. ב-14.4.2006 אושפזה בבית-החולים "שיבא" בתל השומר עם דלקת קרום המוח. למרות מאמצי הרופאים, הבדיקות המקיפות והניתוחים שעברה לא נמצא מזור למחלתה. בכל התקופה סיגל התנהגה באצילות נפש, בגבורה ובצניעות, ושמרה על כבודה למרות מצבה הפיזי הנחות שריתק אותה למיטה. בשל גאוותה וכדי למנוע כאב מאוהביה, ניסתה למנוע מחברותיה את הידיעה על מחלתה וביקשה שלא יבקרו אותה בבית-החולים. היחידים ששהו לצד מיטתה לכל אורך התקופה היו משפחתה הקרובה, בן זוגה רפי ומפקדיה מחיל הרפואה. סיגל נפטרה ביום י"ד בתמוז תשס"ו (10.7.2006) והיא בת תשע-עשרה. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. הניחה אחריה הורים, אח ואחות. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי. סיפורה הטראגי של סיגל התפרסם במקומוני אזור השרון. סיפר רפי ניני, החבר הצמוד: "הכרתי אותה במהלך שיעורי הכימיה בכיתה י"א. היא היתה בחורה מושלמת, פרפקציוניסטית ברמה הגבוהה ביותר. תמיד שאפה להיות הכי טובה ולהצליח בכל, בחורה שמחה ומאושרת." חברתה הטובה סיון הספידה אותה: "היא היתה בחורה מלאת חיים, אנרגטית. צחקנו המון, מאוד אקטיבית, תמיד צחקה. אני לא זוכרת את עצמי לא צוחקת לידה. היתה חייכנית ותמיד היו לה הרבה חברות. היא היתה מצטיינת בכל." סיגל ניחנה בקסם אישי רב, היתה חייכנית ומאושרת ואהבה את החיים כפי שהם. בחיוכה הרחב, בקול צחוקה ובמעשיה גרמה תמיד לסובבים אותה להיות במצב-רוח מרומם. השיר "החיים יפים" בביצועה של אחינועם ניני (שאף כתבה את המלים העבריות עם גיל דור) היה אהוב עליה מאוד וממחיש את דרך חייה ואופייה: "חייך, סתם ללא סיבה/ חייך, לא משנה מה הם אומרים לך/ אל תקשיב לאף מלה שהם אומרים/ כי החיים יפים בדרך זו." לאחר מותה של סיגל, כתב מיכאל אביה שלושה שירים לזכרה. "ילדה של שיר", "מקום יפה לתמיד" ו"רק חלום". סיגל מונצחת ברחבי עיר הולדתה הרצליה. גינה שבה בילתה בילדותה נקראה על שמה. תיכון "הראשונים" בו למדה, ערך ערב לזכרה. חטיבת "שמואל הנגיד", בה למדה בכיתת מחול, חנכה את חדר המחול החדש ע"ש סיגל. המשפחה המורחבת הנציחה את שמה בבניין שנבנה ברחוב השרון בהרצליה ונקרא "בית סיגל".
