fbpx
חיזגייאיב, ויאולטה

חיזגייאיב, ויאולטה


בתם השנייה של אנשי חינוך ז'אנה ודניל (דניאל). נולדה ביום ט' בתשרי תשמ"ג (26.9.1982) ברפובליקה הרוסית דאגסטן. אחות ליצחק (איציק) ואידה. ויאולטה הייתה ילדה מצחיקה, שובבה, מלאת שמחה, שתמיד הצליחה להעלות חיוך על שפתותי הוריה. היא למדה עד כיתה ה' בבית ספר יסודי 9 בעיר דרבנט שבמדינת דאגסטן, בצפון חבל הקווקז. בהיותה בת תשע חוותה פרידה קשה מאביה, שנפטר ממחלת הסרטן. בגיל אחת-עשרה, ב-9 בדצמבר 1993, עקרה המשפחה ועלתה לישראל. האם ושלושת ילדיה השתקעו בקריית ים. ויאולטה המשיכה את לימודיה בכיתה ו' בבית ספר "שילה" בעיר; אחר כך עלתה לחטיבת הביניים בבית הספר המקיף הדתי על שם לוינסון; ובכיתה י' – בהיותה כבת חמש-עשרה – החליטה לעבור ל"בסמ"ת", בית ספר להנדסאים ולטכנאים מוסמכים ליד הטכניון בחיפה. החלטתה זו נבעה משאיפותיה הגבוהות ומראיית עתידהּ בתחום הריאלי. ויאולטה רצתה להצליח בחיים בכל מאודה, והייתה מוכנה לעמול קשה לשם הגשמת מטרותיה. היא למדה במחלקה לתעשייה וניהול, במסלול טכנאי. לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים המשיכה שנתיים נוספות לתואר הנדסאי תעשייה וניהול, וסיימה י"ד כיתות לימוד. בתקופת לימודיה התנדבה ויאולטה לסייע לילדים כבדי שמיעה. בגיל שבע-עשרה איבדה המשפחה את האם ז'אנה בתאונת דרכים. בעקבות האסון הכבד עברו ויאולטה, יצחק ואידה להתגורר בבית דודתם מינה בחדרה. דודתם לא דוברת עברית, מה שהקשה על יכולתה לסייע להם בעניינים ביורוקרטים. ויאולטה גילתה תעצומות נפש, בגרות ואחריות רבה כששימשה משענת ודמות הורית לאחותה הצעירה. "היא לא הייתה מרירה אחרי מות אמה. היא החזיקה את המשפחה", סיפרו חברותיה של ויאולטה מבית ספר "בסמ"ת". היא אהבה לעזור ותמיד סייעה לכולם בסבר פנים יפות, על כן הייתה אהובה מאוד. ויאולטה התגייסה לצה"ל ב-7 במאי 2001. היא שובצה בחיל חימוש בתפקיד טכנאית תעשייה וניהול, טכנאית תפ"י (תכנון פיקוח הייצור). במפקדת האוגדה, עוצבת "המפץ" (אוגדת מילואים משוריינת הכפופה לפיקוד צפון), הייתה ויאולטה אהודה על חבריה ועל מפקדיה. מחוץ לבסיס שימשה ויאולטה השראה לנערות בקהילה הקווקזית: הן נשאו עיניהן לצעירה השאפתנית, המצליחנית, שמתמודדת עם משוכות גבוהות ולא מוותרת לעצמה על אף נסיבות החיים הטרגיות. ויאולטה תכננה להמשיך ללמוד הנדסת תעשייה וניהול, לאחר שחרורה, ושאפה להגיע רחוק ככל שאפשר. היעדים המקצועיים שהציבה לעצמה ותקוותה למצוא את אהבת חייה נגוזו באחת. היא נהגה לנסוע בקו 830 מדי יום לבסיס חיל החימוש שליד צומת גולני, שם שירתה. אחיה, שהיה אמור לנסוע איתה באותו אוטובוס, עלה על אוטובוס אחר כי תכניותיו השתנו במפתיע, וכך למעשה ניצלו חייו. ויאולטה נפלה בפיגוע חבלני בצומת מגידו ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002), בעת שנסעה באוטובוס "אגד" בקו 830 בדרכה לבסיס. מכונית תופת שנהג בה מחבל-מתאבד מהג'יהאד האיסלאמי התנגשה באוטובוס, ומעוצמת הפיצוץ נפגעו כמעט כל יושביו. שבעה-עשר בני אדם נהרגו בפיגוע, מהם שלושה-עשר חיילים. עדיין לא בת עשרים הייתה ויאולטה בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בחדרה. הותירה אחריה אח ואחות. היא הועלתה לדרגת סמל לאחר מותה. עוד נהרגו בפיגוע: סמ"ר גנדי איסקוב, סמ"ר אלירן בוסקילה, סמ"ר צביקה גלברד, סמ"ר יגאל נביפור, סמ"ר דוד סטניסלבסקי, סמל שריאל כץ, סמל דותן רייזל, סמל סיון וינר, רב"ט לירון אביטן, רב"ט דניס בליומין, רב"ט אברהם ברזילי, רב"ט ולדימיר מוררי, והאזרחים ציון אגמון, עדי דהן, שמעון טימשיט ואליהו תימסיט. לאחר ההלוויה נזכרה דודתה מינה: "שלשום בלילה משום-מה פתחה ויאולטה את האלבומים. היא רצתה לבחור תמונה שלה, כאילו היא נפרדת מכולם".

כובד על ידי

דילוג לתוכן