חיון, עמוס-משה

בן ויקטור ועליזה (ויקטוריה). נולד ביום י"ח בניסן תשי"ז (9.5.1957) בבאר-שבע כבן-זקונים. התחיל את מסלול-לימודיו בבית-הספר 'חזון עובדיה' שבבירת הנגב. משסיים את בית-הספר היסודי, עבר ללמוד בבית-ספר דתי מקיף ב' – במגמה עיונית. היה תלמיד חרוץ, מסור ורציני – מידות שאפשרו לו לעמוד בבחינות הבגרות בציונים גבוהים. עמוס ראה אפוא את עתידו, לאחר הצבא, בהמשך לימודיו במוסד אקדמי. את שעותיו הפנויות הקדיש עמוס לתחביבו הגדול – קריאת ספרים. תחביב נוסף היה לו: התעניינות בכדורגל – כצופה במגרש וכשומע לתכניות באמצעי- התקשורת. הוא גם הקים קבוצת כדורגל לזכרו ועל שמו של אחיו אהרון ז"ל. חלומו של עמוס מנעוריו היה, בבוא שעת גיוסו, להצטרף לחיל- הצנחנים. לצערו לא ניתן לו מבוקשו זה, מכיון שאחיו אהרון, ששירת בצנחנים, נפל בעת מלחמת ההתשה שלאחר מלחמת ששת-הימים. באוגוסט 1975 לבש את מדי צה"ל ושירת בחיל הכללי. מפקדיו הכירו עד-מהרה בדבקותו ובנאמנותו לכל תפקיד שהוטל עליו, והוא הועלה לדרגת סמל-ראשון. עוד בטרם הספיק עמוס לסיים את שירותו הסדיר, נתקף מחלה קשה ונפל בעת השירות – ביום כ"ח בטבת תשל"ח (7.1.1978). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר- שבע. השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. כתב אחד ממפקדיו של עמוס: "עמוס עשה את תפקידו נאמנה, תוך גילוי יזמה, אחריות ומסירות, הראויות לציון מיוחד… אין ביכולתי לתאר את רגשי הצער והיגון העמוק, שפקדו אותנו, מפקדיו וחבריו, בהישמע דבר פטירתו". מפקדו הישיר כתב להורים השכולים: "מאז שהכרתיו, היה עמוס חייל נאמן ומסור, חביב על מפקדיו וחבריו ליחידה. תמיד נראה כשחיוך על שפתיו ומעולם לא היה ממורמר. את עבודתו בצבא עשה ביעילות ובמסירות רבה, ועל-כך קיבל הערכת מפקדיו ואף דרגת סמל- ראשון.