חיון, סלמן

בן אברהם ומרים (לידיה). נולד ביום כ"ז בניסן תשט"ו (19.4.1955) ברמלה. היה בן בכור במשפחה ברוכת-ילדים אשר נאבקה קשה על פרנסתה. למד בבית-הספר היסודי-דתי 'סיני' שברמלה. הספיק ללמוד גם שנה אחת בבית-ספר תיכון מקיף שבמקום, אולם נאלץ להירתם לעול הסיוע לכלכלת משפחתו, מה גם שאביו סבל ממחלות קשות. עזר לאביו במימכר ירקות בשוק, ויש שניהל – על- אף גילו הצעיר – במו-ידיו את העסקים. עם-זאת, מצא פנאי לעסוק גם בספורט – במשחק הכדורגל ובהיאבקות. היו ברשותו מכשירי- ספורט מגוונים, שבעזרתם פיתח את שריריו, ואולם תנאי-חייו לא איפשרו לו להצטרף לאגודת-ספורט ולהתחרות פורמלית. היה פעיל בחיי חברה והתחבב על חבריו. בנובמבר 1973 גויס סלמן לצה"ל. קודם-לכן עבר קורס בנהיגת משאית. הוצב לחיל-השריון ועבר בהצלחה קורס כנהג זחל"ם. כשנה לאחר התגייסותו לצה"ל – ביום ט"ז בחשוון תשל"ה (31.10.1974) – נפל בעת מילוי תפקידו. משפחתו הגדולה איבדה בן ואח אהוב ומשענת בעת מצוקה. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שברמלה. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות וארבעה אחים. מפקדו כתב להורים השכולים: "במשך כשנה שירת סלמן ביחידתו. בפרק-זמן זה עמד עם כל חיילי היחידה במאמצים ובמבחנים קשים, נשא בעול הביטחון והשתתף במשימות קשות. סלמן התבלט בנכונותו לשיתוף-פעולה מלא עם מפקדיו ועם חבריו וביצע את כל המוטל עליו בנאמנות ובמסירות. היה אהוד על מפקדיו ומקובל בין חיילי היחידה, אשר את אמונם המלא רכש ללא סייג".