חיון, יוסף

בן סיסיל ושלמה. יוסף (יוסי) נולד ביום כ"ב בסיוון תשי"ג (21.6.1957). היה ילד שישי למשפחה חמה ואוהבת בת עשר נפשות, ומילדות קיבל את מלוא תשומת הלב. את לימודיו סיים במגמה ביולוגית תורנית במקיף באר שבע, עירו, בהצטיינות. חבריו לספסל הלימודים מעידים עליו כי היה ילד שובב ובעל חוש הומור מפותח. באוגוסט 1975 התגייס יוסי לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת הצנחנים. במהלך השירות עבר קורס חבלה. חלומו של יוסי היה להתגייס ליחידת החבלה, אך לאחר השירות הצבאי עסק בהרכבת תריסים כעצמאי וזנח את החלום עד 1983, אז התגייס למשטרת ישראל ונבחר לשרת במערך החבלה. יוסי מעולם לא היה "ראש קטן", תמיד נטל על עצמו מטלות קשות וביצע אותן על הצד הטוב ביותר. היה ידוע בקרב אנשי החבלה כבחור שקט, מקצועי ונעים הליכות. במהלך שירותו זכה להערכה רבה ולהוקרה מצד מפקדיו ופקודיו. ב-1985 קיבל את אות השוטר המצטיין במרחב נגב. ב-1988 סיים יוסי בהצטיינות קורס קצינים ואחריו שימש כסגן קצין חבלה במרחב לכיש. משנת 1991 ועד יום מותו שימש יוסי כקצין מעבדת חבלה בשלוחת המעבדה הדרומית. אורלי, אשתו של יוסי, סיפרה על השבת בה נפגע: "בתאריך 5.6.1993 בילינו בבית המשפחה בבאר שבע. בשעות אחר הצהריים, משבושש להגיע מפעילות מבצעית שנערכה על ציר הפטרולים בשקף, התחלתי לדאוג. ההבהוב הכחול במורד הרחוב הבזיק לנגד עיני ויצאתי לקבל את פניו … בשער לא היה יוסי כי אם קציני חבלה וחבלנים, אשר בישרו לי כי יוסי נפצע קשה, בטפלו במטען חבלה". מפציעה קשה זו רב-פקד יוסי לא התאושש. הוא נפטר כעבור יומיים, בי"ח בסיוון תשנ"ג (7.6.1993). בן שלושים ושש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בבאר שבע. הותיר אישה ושלושה ילדים