בן שושנה ורפאל, נולד בבנימינה ביום ה' בחשוון תשל"ה (21.10.1974), אח לאביחי ולתאומות רותם וזהבית. גדל והתחנך במושבה. יוגב החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'הנדיב' וסיימם בבית- הספר 'אורט', במגמה הריאלית-פיזיקלית והוסיף חמש יחידות בגרות בביולוגיה. יוגב היה תלמיד נבון, מבריק, הישגי וחרוץ, שהשקיע זמן בלימודים, בשיעורי הבית ובהכנה למבחנים. ציוניו היו טובים מאוד והוא החליט להמשיך ללמוד בטכניון הנדסת מכונות, במסגרת העתודה האקדמית. גם כאן המשיך להשקיע בלימודיו בהתמדה עד שסיים את התואר בהצטיינות. אמו מספרת כי היה ילד טוב ומקסים, שמעולם לא התחצף ולא התווכח, אך ידע לעמוד על שלו. ליוגב היה סדר יום קבוע, אותו חילק בין לימודים, עבודה, ריצה ואימון בחדר כושר, צפייה בטלוויזיה בתוכניות נבחרות שאהב, טיולי טבע וצילום נוף וכן איסוף בולים, גלויות ומטבעות. הוא אהב מאוד לשחק שח-מט, השקיע במשחק הרבה מחשבה ובדרך כלל הפיל את יריבו. אהבות נוספות של יוגב היו קריאת ספרים, בעיקר מתחום המדע הבדיוני, והמחשב, לידו היה יושב מדי ערב. בשנים האחרונות בנה לו במחשב ספר ציטוטים, שהכניס לתוכו כל ציטוט מעניין שפגש. לאחר מותו הצליח אחיו, אביחי, לפצח את הסיסמה שבה היה מוצפן ספר הציטוטים שלו, ובסופו כתב בשם כל המשפחה: "תם ולא נשלם… ולא יושלם לעולם." אביחי בוגר מיוגב בשנה ומספר חודשים, ובשל כך גדלו השניים כחברים טובים. אביחי מספר כי הוא ואחיו היו שני הפכים. אביחי למד שנה אחת מעליו, והם גרו בחדר אחד ועשו הכל יחד, כשהחברות ביניהם הולכת ומעמיקה. יוגב התגייס לצה"ל בחודש אוקטובר 1992. בתום אימוני הטירונות, נדחה המשך שירותו עד תום לימודיו בטכניון במסגרת העתודה האקדמית. עם סיום לימודיו, בסוף מרס 1997, התייצב יוגב להמשך שירותו הצבאי. הוא עבר קורס קצינים בסיסי ושובץ למעבדת חומרים וכימיה במספנות חיל-הים בחיפה. בחודשים אוגוסט-אוקטובר 1997 עבר יוגב השלמה חילית לקורס קצינים וחזר למעבדה, כראש תחום חומרי מבנה. הוא היה מרוצה משיבוצו לחיל-הים. מפקדיו מספרים כי ביצע את תפקידו בצורה טובה מאוד, ואף נבחר כקצין מצטיין של המעבדה לקראת יום העצמאות, חצי שנה בלבד לאחר שהחל את שירותו שם. הוא היה קצין שקט וממושמע, אחראי וצנוע, ומוכן לעזור בכל עת ובלי חשבון. אדם רציני מאוד, קצין יסודי, שהפגין רמת מקצועיות ומוטיבציה גבוהה מאוד. ביום כ"ג בניסן תשנ"ח (19.4.1998) נפל יוגב בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים-ושלוש. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבנימינה. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. מפקד היחידה, אלוף-משנה יוסי, כותב למשפחה: "כבר בתחילת דרכו במספנה, בלט יוגב בשאיפותיו למקצוענות ולדקדקנות בפרטים קטנים כגדולים. יוגב היה מעמודי התווך במעבדה הכימית במספנות חיל-הים, ותרם רבות ליכולת הטכנית-מבצעית של כלי השיט. יוגב בלט בענוותנותו ובביישנותו, כמו גם בשאיפתו לשלמות הביצוע, ותמיד מילא את משימותיו, תוך מתן דוגמה אישית לסובבים אותו. נמשיך את דרכו של יוגב במלוא האמונה." מתוך דברים שכתב ד"ר משה פוטרמן, מהמכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון: "בעת היותו סטודנט בטכניון, עבד איתי יוגב במשך מספר שנים, וסייע לי רבות בעבודות המחקר שלי. בתקופה זו למדתי להכיר את רצינותו, מקצועיותו ונועם הליכותיו. כיבדתי את כישוריו וידיעותיו וחיבבתי אותו כאדם צעיר. תמיד היה לי נעים לעבוד איתו ותמיד שמחתי ונהניתי מעזרתו." יעקב מיליקובסקי, המורה של יוגב בתיכון כותב: "מצאתי בין חפצי את עבודת הגמר אשר הגיש לי בנכם יוגב, במסגרת לימודי הכלכלה. זכיתי ללמד את יוגב בשנתו האחרונה בתיכון, בכיתה י"ב. זוכר אני את שקדנותו והתמדתו, ואת יכולת הניתוח שלו, בהתעמקות ובעיקר בראייה הכוללת. לכן בחר הוא בדרך-כלל להתמודד עם שאלות מתחום המאקרו- כלכלה, הטומנות בחובן צורך בראייה רחבת אופקים ורגישות לבעיות אנושיות וכלכליות, מתחומים שונים ומגוונים. כבר בלומדו בתיכון, הבחנתי ביכולת התפיסה שלו, אשר בטוח הייתי כי תוביל אותו להישגים בכל תחום לימודים בו יבחר. ואכן שמחתי לראות כי נבואתי התגשמה, והרי אין מקור גאווה גדול יותר למורה, מהצלחת תלמידו." (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
