בן פרחה ומופיד. נולד ב-22.12.1982 בכפר הדרוזי מג'אר (מרר) שבצפון הארץ. אח לתאומות רוזין וראנייה, רונזה, אימן ופאדי. איהאב למד בבית הספר היסודי בכפרו ומכיתה ז' עד י"א המשיך את לימודיו בבית הספר "מקיף א'" במג'אר. איהאב נהנה לעסוק בספורט, בפרט בשחייה ובכדורגל, והקדיש לכך זמן רב. הוא שיחק בקבוצת הנוער והבוגרים של "מכבי מג'אר" והחזיק בכרטיס שחקן של ההתאחדות לכדורגל בישראל. נוסף לתחביבים אלו אהב איהאב לטייל בשבילי הארץ עם חבריו מכל קצוות הארץ, לבלות וליהנות. יותר מכול אפיינו אותו שמחת החיים שלו, שאיפתו לקירוב לבבות ואהבת האדם והארץ. עם סיום לימודיו נענה איהאב לצו הלב להגן על הבית והמדינה. משפחתו ידועה כמי שבניה מתגייסים לצבא ותורמים למדינה, ובראשם סבו של איהאב, ששירת כקצין במג"ב והיה גמלאי של מערכת הביטחון. ביום 8/8/2001 התגייס איהאב לצה"ל, לחיל ההנדסה הקרבית. דודו של איהאב, סלימאן ח'טיב, סיפר עליו: "איהאב היה בחור זהב, נשמה טובה, צנוע. בחור שידע לתת מעצמו הכול גם בצבא וגם למשפחתו. הוא מאוד אהב את השירות ורצה להתקדם… איהאב אהב לעזור לכולם והוא מאוד אהב את השירות הצבאי, לכן הוא המשיך ל'קבע' אחרי סיום שירות החובה". על תפקוד מצטיין באירוע ירי לעבר סיור במהלך שירותו, קיבל איהאב ב-16 בפברואר 2005 תעודת הערכה חתומה בידי האלוף יאיר נוה, וזו לשונה: "תעודת הערכה זו מוענקת על תפקודך באירוע ירי לעבר סיור בגזרת יהודה. בתאריך 5 בפברואר 2005, בהיותך נהג בכוח הסיור נפתחה אש לעבר הכוח ממארב מחבלים. בפיגוע נפגעו כל חיילי הכוח. התושייה והיוזמה אותה גילית במהלך האירוע הובילה לתגובה מהירה ואפקטיבית של הכוח. בפעילות זו גילית מקצועיות, יוזמה וקור רוח הראויים להערכה. יישר כוח." בתקופה האחרונה לחייו שירת איהאב כנַגַד לוגיסטיקה בחטיבת "כפיר". ביום 10.2.2010, בדרכו חזרה לבסיס מחופשה בביתו, הגיע איהאב לצומת "תפוח" שבשומרון, כשחלון כלי רכבו הצבאי פתוח. בשעה שהתנועה בצומת האטה ניגש אל מכוניתו קצין במשטרה האזרחית הפלסטינית ותקף אותו. המחבל דקר את איהאב בחזהו ופצע אותו באורח בינוני. לאחר הדקירה עוד המשיך איהאב לנסוע, כנראה כדי להימלט מן המקום, עד שאיבד שליטה על רכבו והתהפך לתעלה בצד הדרך. הוא קיבל טיפול רפואי ראשוני במקום ופונה לבית החולים, אך מצבו החמיר וניסיונות הטיפול בו כשלו, והצוות הרפואי נאלץ לקבוע את מותו. רכז הביטחון הצבאי השוטף של היישוב רחלים פגע במכוניתו בדוקר אשר ניסה להימלט מהמקום. המחבל נפצע באורח קל, נעצר ונלקח לחקירת כוחות הביטחון. איהאב ח'טיב נפל ביום 10.2.2010 והוא בן עשרים ושבע בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במג'אר. הניח אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים. איהאב הועלה לדרגת רב-סמל ראשון לאחר מותו. במשפחתו סיפרו כי קיבלו את ההודעה על נפילתו של איהאב מחבריו לצבא, שהתקשרו להוריו זמן קצר לאחר האירוע, עוד בטרם הגיעו לכפר נציגי הצבא. מרגע הגעת הידיעה המרה נהרו עשרות מנחמים לכפר מג'אר לנחם את משפחת ח'טיב. בעבורם הייתה נפילתו האסון השלישי במשפחה בשנים האחרונות. כעשר שנים קודם לכן איבדה האם פרחה את אחיה, זאהר (כאמל) חייר, קצין בצה"ל, בתאונת דרכים, בעת שעשה את דרכו חזרה הביתה מבסיסו; ובמלחמת לבנון השנייה איבדה האם את אחותה, מנאל עזאם, לאחר שרקטת קטיושה פגעה בבית המשפחה בכפר מג'אר. ביום 23.2.2011 נחנכה בצומת "תפוח" אנדרטה המנציחה את זכרו של איהאב ח'טיב, במעמד בני משפחתו, נכבדים מהעדה הדרוזית ותושבים דרוזים מהכפר מג'אר, חיילים מיחידתו של איהאב ומאות מתושבי השומרון. נציג המשפחה, סרן עלא חייר, אמר בטקס: "כבר עברה שנה להירצחו של איהאב. באנו היום להרכין ראש בטקס הסרת הלוט במקום הירצחו של איהאב. איהאב הגיבור אשר נלחם לבדו בהיתקלות מול מחבלים והציל את חבריו, נרצח לפתע על ידי מחבל בן-בלייעל יימח שמו. ספק אם היה מבצע את זממו אם היה מדבר עם איהאב משפט אחד קודם. אז היה מבין שעומד מולו אדם שאהב את החיים ואין שנאה בליבו. פניו של איהאב תמיד האירו והיו נכונים לעזרה לכל אדם. תחושת הלם וכאב מלווה אותנו מאז נרצח איהאב, ואנו מרגישים כאילו היה זה לפני מספר ימים. איהאב, כאן ליבך ממשיך לפעום בליבנו ודמך זורם בעורקינו, אתה עדיין חי בינינו". סגן השר לפיתוח הנגב והגליל, איוב קרא, אמר בטקס: "הקשר בין עם ישראל לעדה חזק כבר משחר ימי ההיסטוריה, ולצערי, גם ברית דמים כרותה בינינו. החייל הגיבור איהאב ח'טיב לא נפל כחלל דרוזי אלא כחייל שווה בין שווים, חלל צה"ל, גיבור מערכות ישראל". הוא אף קרא להקים על שמו של איהאב יישוב חדש שיהווה דגל וסמל לזכרו. לאחר הטקס נטעו בני המשפחה לזכרו של איהאב חורשת עצים בסמוך לאנדרטה. באתר "יוטיוב" הועלו שלושה סרטונים לזכרו. על כתבה שהתפרסמה ב-ynet הגיבו עשרות מנחמים, שהצדיעו לגבורתו של איהאב, בהם כמה מחבריו לשירות הצבאי שכתבו: "אבידה גדולה מאוד למדינה! אין עוד אנשים גדולים כמוהו! בן אדם יחיד במינו! אוהב אותך כמו אח"; "הייתה לי הזכות להכיר אותך, בן אדם מקסים, יפה טוהר, צנוע, אין מילים לתאר אותך… כל כך כואב לאבד אותך. לא מעכלת… יהיה זכרך ברוך, מלאך יקר… אוהבת אותך"; "איהאב… בחור כה יפה וצנוע… הלב נקרע. למה עזבתנו, אח יקר, בטרם עת? לא לעכל, לא להאמין, הדמעות זולגות כנהר. למה? למה? למה? איהאב היקר מכול… אחיך לנצח, דני, קיבוץ דפנה".
