חזקיהו, נפתלי

נפתלי (חזקי), בן שרה ורפאל, נולד ביום כ"ג בחשון תשי"א (3.11.1950) במשהד שבפרס, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. המשפחה התיישבה בבני-ברק ושם גם החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "מעלות;" אחרי-כן המשיך בלימודיו בישיבת "נחלים" בפתח-תקוה ובישיבת "בני-עקיבא" בנתניה. נפתלי היה חובב ספורט ונלהב למשחקי הכדורגל והכדורסל. הוא היה עלם אופטימי ועליז. תמיד היה שמח וחייכן, שובב ונמרץ מאוד. מטבעו היה חברותי וקל להתיידד, והכל הכירוהו כאדם בעל אורך רוח, טוב-לב, ותרן וסלחן. הוא לא היה גאוותן, סלד מהתנשאות ואהב את הפשטות. נפתלי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון" ובקורס מפקדי טנק "פאטון". את כל תקופת שירותו הסדיר עשה בימי מלחמת ההתשה בסיני, על גדות התעלה בפעילות מבצעית. על זאת הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתעודת השחרור כתבו עליו מפקדיו: "חייל מסור לתפקידו, יעיל, ממושמע ונאמן, ממלא את המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו". לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר המשיך ללמוד במדרשה למינהל, אך לא זכה להשלים את לימודיו. כחודשיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשא את חברתו אליס לאישה. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, ורחש להם כבוד רב, ולאשתו היה בעל אוהב וחבר טוב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס נפתלי ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, והשתתף בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בקרב ההבקעה להקמת ראש הגשר על התעלה בגזרה המרכזית, היה נפתלי מפקד הטנק הראשון שפרץ אל קו המים. טיל פגע בו פגיעה ישירה והרגו במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, אב, אם, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו, שימשו לנו, חבריו, מקור כוח. נפתלי היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. אבדתכם היא גם אבדתנו". בכולל "מעלות קדושים" שהוקם לזכרו, לומדים אברכים לעילוי נשמתו. כן הוקמה קרן לגמילות חסדים הנושאת את שמו, וחברת תהילים; ביום ה' בתשרי תשל"ו נערך מעמד סיום כתיבת ספר-תורה לזכר תלמידי ישיבת "נחלים", שנפלו במלחמות ישראל, ונפתלי בתוכם.