חזן, שמואל (סמי)

בן פיבי ואלברט. נולד ביום ו' בחשוון תשכ"ז (10.11.1967) בעיירה שדרות. שמואל, שכונה בפי כל סמי, גדל בשדרות וסיים את בית-הספר היסודי 'שקמים'. משם עבר לבית-הספר המקיף שבעיירה, והשלים בו י"ב כיתות. סמי היה ילד אחראי ותוסס, מקובל ואהוב בחברה. הוא היה בעל חוש הומור בולט וגילה כשרונות בציור. בהיותו הבן הבכור למשפחה, שלה ארבעה ילדים, והנכד הראשון לשני הסבים נהנה סמי מתפנוקים רבים, אך גם גילה דאגה להוריו והיה קשור מאוד לאחיו ולאחיותיו. הוא היה ספורטאי מובהק והצטיין בריצות, בשחייה ובטניס. בחדרו הצטברו מדליות זהב וכסף, שזכה בהן בתחרויות שונות. עיסוקו בספורט היה בגדר נס רפואי, שכן בילדותו לקה ברגלו והיה מאושפז תקופה ארוכה. בשלב מסוים חששו הרופאים לגורל הרגל הפגועה, אולם סמי החלים והפך לאלוף בריצות ובשחייה ובגיל חמש-עשרה צלח את הכנרת. סמי גם אהב לטייל בארץ עם חבריו הקרובים ומדי שנה חגג ברוב עם את יום הולדתו. כשהיה בן שש-עשרה נסע עם אביו, מנהל קידוחי נפט, לארצות-הברית לחודשיים והתארח אצל קרוביו. הטיול הזה הרשים אותו מאוד והוא חלם לחזור ולבקר באמריקה לאחר שחרורו. בהגיעו לגיל שמונה-עשרה קיבל מסבו מכונית, וכעבור חודשיים היה מעורב בתאונה, שממנה יצא בנס בשלום. בחודש אוקטובר 1985 התגייס סמי לצה"ל ושירת כנהג במפקדה. הוא יצר קשר טוב עם המפקדים והחיילים והיה אהוב על הכול. אולם תאונות-הדרכים רדפוהו. ביום א' בתשרי תשמ"ט (12.9.1988) בשובו לבסיסו לאחר חופשת שחרור, אירעה תאונה קטלנית לרכב שבו נסע ושמואל קיפח את חייו. הוא נפל במילוי תפקידו כשבוע לפני שחרורו ונטמן בחלקה הצבאית בבית-העלמין בשדרות. בן עשרים ואחת היה בנופלו. השאיר אחריו הורים, אח – רוקי ושתי אחיות – אתי ומירי. ספר תורה להנצחת שמו הוכנס לבית-הכנסת בשדרות.