בן נועה רבקה ויוסף. שלו נולד באילת ביום א' בתשרי, ראש השנה תשנ"ח (2.10.1997). ילד שלישי להוריו, אח של רון, אלון והילה. בנוסף היו לשלו אחים למחצה בוגרים – ליאור, שני ורותם. שלו גדל באילת. עד גיל שלוש הוא גדל בבית שעטף אותו בחום ואהבה רבה, את לימודי הגן עשה במסגרת ממלכתי-דתי בגן "ברק" וגן "בזלת". בילדותו אהב מאוד להתחפש לדמויות שונות ולהצחיק את סביבתו, והיה ילד שממגנט בקסם אישי את תשומת לב סובביו. את לימודיו החל שלו בבית הספר היסודי "תל"י הרי אילת". מהשנה הראשונה בבית הספר הוא בלט כתלמיד מנומס, מכבד את הזולת וחברותי. הוא הירבה לעזור לסובביו בכל עת הן לחבריו ללימודים והן למורים. מבית הספר היסודי שלו המשיך לתיכון על שם "רבין" באילת. גם כאן בלט כתלמיד מוכשר וחברותי, אשר תמיד היה מוקף בחברים אוהבים. סיפרה שמחה, מנהלת התיכון: "שלו, התברכנו בך שש שנים. התהלכת בקרבנו והיית לנער רחב לב, אוהב אדם ורגיש לזולת. מוכשר, מצחיק, כולך אהבה, כולך נתינה. נער שמח ואהוב". בשנת תשע"ה סיים שלו בהצלחה את לימודיו התיכוניים. בנשף הסיום הוא השתתף עם בת זוגו בתחרות, והם זכו במקום השני. שלו היה דעתן, רודף שלום וצדק, צעיר שידע להביע את דעותיו, השקפותיו ומאווייו ללא מורא. הוא אמנם ידע להתבטא בחריפות ולעמוד על שלו, אך תמיד שמר על ענווה ועל כבוד רב לזולת. שלו היה קשור מאוד למשפחתו, כיבד את הוריו ואהב במסירות את אחיו ואחיותיו. סיפר רותם, אחיו: "הייתה בשלו אהבה מיוחדת אלינו, ללא קנאה ותחרות, מה שבדרך כלל קיימת בין אחים. הצד הרגשי היה מוגבר בו יותר מכולנו ואני לא יכול לשכוח עד כמה כאב לו כשעזבתי את הבית, כמה הוא בכה והתחנן: 'רותם! אל תעזוב אותנו!' הלב הטהור שלך שלו לא הפסיק לאהוב … הייתה בך, שלו, אהבת תורה ורצון לגלות את האמת, יעידו עליך חבריך שהשתתפו איתך בעונג שבת. וגם ביני ובינך, כשהיינו מדברים דברי תורה דרשת הסברים והוכחות לחקור את האמת והיו לך הרבה שאלות על החיים שאחר המוות". כבר בצעירותו נתגלה בשלו כישרון רב לציור. עם השנים הוא פיתח כישרון זה, למד אצל מורים מקצועיים ורבים הכירו והוקירו את ציוריו הנאים. שלו אובחן בגיל צעיר כאסטמתי ברמה גבוהה, לצד אלרגיה מסכנת חיים שהייתה לו למאכלים מסוימים ובהם אגוזים, לצמחים ולבעלי חיים. לאורך השנים הוא נחשף לתופעות אלרגיה למיניהן ועם הזמן למד, בכוחות עצמו ובליווי מסור של הוריו, להתמודד איתן. סיפר אביו: "זה ילד שהיה בודק כל דבר. כשהיינו קונים לו כל מיני סוגי קורנפלקס הוא היה קורא את כל המרכיבים שבקרטון. בשבילו כל הדברים הללו זה פשוט רעל … מאז שידע והבין את חומרת האלרגיה שלו הקפיד שלו, ולא משנה איפה היה, שלא לגעת במאכלים בעייתיים". במהלך השנים שלו עבר לא מעט בדיקות וטיפולים, ובעזרת כוח רצון ומוטיבציה הוריד את רף הסכנה שארבה לחייו מאז היותו ילד. ב-8.12.2015 התגייס שלו לצה"ל. הוא התרגש מאוד לקראת גיוסו, כבר בתיכון עבר בהצלחה מבחני מיון ויועד לשרת כחוקר במצ"ח (משטרה צבאית חוקרת). עם גיוסו נשלח שלו לבה"ד 13, בית הספר למשטרה צבאית, והחל את אימוניו. "ילד מצחיק ואהוב במחלקה", התרשמה משלו המפקדת שלו. סיפר רב-סרן נתנאל, מפקדו של שלו: "שלו אותר למקצוע החוקר הפלילי, מקצוע איכותי ויוקרתי הדורש יכולת חשיבה, יצירתיות, מוטיבציה ורמה ערכית גבוהה. בהיכרותנו הקצרה של מספר ימים ניכר ששלו ניחן בכל התכונות האלו, הוא הצליח להתבלט ולהוביל במחלקה". שמונה ימים לאחר גיוסו שלו התמוטט בחדר האוכל בעת ארוחת ערב, לאחר שהתנפח מגרנולה שאכל ולא הפסיק להקיא. מצבו הידרדר במהירות, הוא פונה באמבולנס למרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ונתגלה כי לקה בהתקף אלרגיה חמור למאכל שנחשף אליו. כעבור שנים-עשר ימים של היאבקות לשרוד בחיים שלו נכנע ונפטר. שלו נפל בעת שירותו ביום ט"ו בטבת תשע"ו (27.12.2015). בן שמונה-עשרה שנים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באילת. הותיר הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. ספד לשלו אחיו רותם: "בספר מלכים ב' מספיד דוד המלך את שאול המלך ויהונתן ופותח במשפט: 'ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר'. שואלים בעלי המוסר: למה צריך ללמד את בני יהודה להילחם עכשיו בחץ וקשת כשהם קטנים? ועונים: שכשם שמותחים את המיתר עם החץ, כמה שיותר קרוב ללב, כך הוא מגיע רחוק יותר. כך צריך לקרב את ילדינו ללב, כמה שקרוב יותר כדי שיגיעו רחוק. ואת זה למדנו משלו. היום היינו אמורים לקיים שיעור תורה, כמדי שבוע ביום ראשון. השיעורים לאחרונה הוקדשו לרפואתך, וכעת אני עדיין לא מסוגל לומר – השיעורים שנמשיך לקיים יוקדשו לעילוי נשמתך הטהורה. במקום שנקיים בביתכם החדש חנוכת בית, ונשב על כיסאות עם מטעמים, שירים ודברי תורה, נשב על מזרנים, נבכה ונספיד ואפילו דברי תורה נאסרים עלינו! אלא דברי אבל מוסר ובכייה. במקום שתלבש מדים מכובסים ומגוהצים, כעת אתה לבוש בתכריכים ומובל למנוחת עולמים. במקום שתספר לנו על החוויות מהימים הראשונים לשירותך, כעת אנו ממתינים שתופיע לנו בחלום עם חיוך ותספר לנו שנשמתך נחה. צר לי עליך אחי שלי, נעמת לי מאוד… איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה? כדוגמת הרלב"ג שפירש, אתה היית כלי מלחמה שלנו וכעת אין לנו כלי מלחמה. הגמרה במ"ק כ"ה: 'בכו לאבלים ולא לאבידה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה'. אנחנו צריכים לבכות על עצמנו ולהתחזק בתורה, במצוות ובאהבת חינם. בשביל שלו. שלו נלקח מאיתנו בדיוק כשאנו עוסקים בתחילת התהוותו של עם ישראל במצרים, וכל זה קורה דווקא ע"י האח הקטן יוסף. כך שלו אחינו הקטן גרם לכל עם ישראל להתאחד בתפילות ובשיעורי תורה בבתי כנסת, בתי מדרש, בתי ספר, בתים ובכל מקום". ספד לשלו אחיו אלון: "אתה הדבר הכי יקר לי בעולם. אני מרגיש שבלעדיך הלב שלי לא יהיה שלם יותר. כל כך קיוויתי וציפיתי לראות אותך עומד על הרגליים ושוב מחייך ושוב צוחק ושוב 'חופר' לי עם ה'יוקללה' הזה שלך. התפללתי כל כך הרבה שככה לא יהיה הסוף, לא עכשיו. לא מגיע לך. אתה בנאדם כל כך טוב והכוונות שלך היו כל כך טובות וטהורות, בלי טיפת רוע. אני יודע כמה רצית להתגייס וכמה חיכית ללבוש את המדים הירוקים ולהתחיל פרק חדש בחיים, להתחיל את התפקיד שכל כך רצית לעסוק בו. הייתי נותן הכול בשביל לראות אותך עוד פעם אחת. גיליתי בתקופה האחרונה איזה בן אדם חזק אתה וכמה אתה נלחם. עד השנייה האחרונה נלחמת על החיים שלך. ורציתי, כל כך רציתי שתקום, לא רק בשבילי גם בשביל החברים הטובים האלה שיש לך שלא עזבו אותך לשנייה ולא זזו מהמיטה שלך והתפללו עליך והלכו לשיעורי תורה בשבילך וכל הזמן התעניינו מה שלומך בכל רגע. זכינו להכיר אותך. פשוט זכינו! רגע לפני שאתה עולה לשמים אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה אם פגעתי בך או הצקתי לך, סליחה אם הרגשת לא מספיק אהוב ולא מספיק מוערך. סליחה אם הייתה אפילו שנייה שלא הרגשת בנוח לידי. סליחה שלא נתתי לך לנצח אותי בפיפ"א וסליחה שלא יכולתי למנוע את האסון הזה. אני בטוח שאתה תסתדר שם למעלה ובטח תצחיק אותם ותעשה להם קסמים ותפיל אותם מהרגליים. שלוי שלי אחי היקר ואהוב, אני אוהב אותך כל כך! אתה תמיד אצלי בלב. לאן שאני אלך אתה איתי ואני איתך". כתב למשפחה הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט: "מפקדיו של שלו מספרים כי למרות שהיה ביחידה ימים ספורים בלבד ניכר בו שהיה חייל אחראי, שמילא במסירות ועל הצד הטוב ביותר את מטלותיו. שלו היה אדם נבון ובעל רמה אישית גבוהה, שהשכיל ליצור קשרים חברתיים עם חיילי היחידה. בשל כל אלה ועוד היה מוערך ואהוב על הסובבים אותו. דואב הלב על מותו של שלו בטרם עת. בטוחני כי דמותו תלווה את דרכם של מפקדיו וחבריו. זכרו יהיה נצור בליבנו תמיד". ספדה לשלו צליל, מפקדת שלו: "כמעט שלוש שנים שאני חיה בטירונות, מחזור אחרי מחזור, ואף פעם לא היה חסר לי חייל בהשבעה. שלו, הלוואי והייתי יכולה לתת לך את ספר התנ"ך, הנשק והכומתה ולשמוע אותך אומר 'אני נשבע'". שבוע אחרי נפילת שלו נערך בפתיחת משחק כדורגל של מכבי חיפה, מועדון ששלו היה אוהד מושבע שלו, טקס לזכרו. בימי ה"שבעה" כתב רותם לזכר שלו את השיר "נעמת מאוד…": על חץ וקשת וילדים מסופר בכתובים / שבכוח הקירוב ללב – מרחוק הם מגיעים / המסרים במשל – אל אחינו מובילים / אל לבו החם, האוהב ורגשותיו החזקים / אותו הלב הטהור שלא הפסיק לאהוב / הוא האיבר האחרון בגופך שהתקשה לעזוב. על החיים שאחרי עולם הנסתרות / תמיד דרשת הסברים והוכחות / נפרדנו כשבפיך נותרו שאלות / כעת אצלך נמצאות התשובות. שלו, אחינו היקר! נעמת לנו מאוד / קשה להתגבר ולהמשיך לצעוד / איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה? / הבית כל כך ריק ומלא דממה. חנוכת הבית הוחלפה בישיבה על מזרנים / והשירים הוחלפו בבכייה והספדים / המדים נצבעו בתכריכים לבנים / ובתוך ארון הובאת למנוחת עולמים. שמונה ימים בצבא הסתיימו להם פתאום / כעת מצפים לבואך בחלום / עם מבטך המיוחד שעוטף באהבה / לבשר לנו שלום ואחרית טובה עם תקווה / עינינו נשואות ליושב במרומים / שתצרור את נשמתך בצרור החיים". בעקבות נפילתו של שלו נערכו חקירות בצבא. בין היתר הוחלט על מדיניות חדשה לגבי גיוס צעירים הסובלים מאלרגיות מסכנות חיים, וכן על מדיניות של נשיאת מזרקים ייעודיים על ידי חובשים פלוגתיים.
